הדרך לגן העדן עוברת בגיהינום (הירוק)

מקסים חוזר לסכם את הטיול המוטורי הגדול של 2019 ומפרט מסלולים, עלויות, טיפים והמלצות עשה ואל תעשה

ע"פ האיסלאם, ישנן 5 מצוות שעל כל מוסלמי לשמור עליהן (להלן, "עמודי האיסלאם"). אחד מעמודי האיסלאם הוא ה"עלייה לרגל". כלומר, ביקור בעיר מכה שבערב הסעודית. כאשר הטקס הראשי כולל הקפות סביב הכעבה.

עבור חובבי הנהיגה, קיימת מצווה מקבילה. הלא היא נהיגה בנורבורגרינג, הידוע גם בתור הגהנום הירוק, או "הרינג" (ה-'רינג', לא הדג המלוח).

היות ואני מחשיב את עצמי אדם דתי (בתחום הרכב), אני משתדל לקיים את מצוות הנהיגה הספורטיבית ואפילו יש לי רב (מדריך הנהיגה שלי). החלטתי, אי לכך, לטוס לבקר בקברי צדיקים בגרסה המוטורית. טיול מוטורי לגרמניה. טיול זה כלל אך ורק אטרקציות מוטוריות. אפילו לא פזלנו למבשלות בירה שהיו בדרך אלא ניצלנו כל דקה פנויה לראות או לחוות עוד משהו.

הטיול שלי היה מאוד ממוקד בתחום הרכב מצד אחד, ומהצד השני שאפתי לצמצם כמה שיותר את העלויות. התנגשות 2 הדרישות שלי גרמה להרבה עיכובים עקב מחסור בשיתוף פעולה מצד חברים למתאר הטיול שלי. אחרי הרבה מאמצים, דווקא שני הגיסים שלי (האחים של אישתי) הצטרפו אליי.

 

מנהלות

כל הטיול היווה איזון בין עלויות לתמורה וארך 6 ימים ברוטו. יציאה ביום רביעי, ה-11.09.2019 בשעה 14:00 וחזרה ב-07:00 ביום שני ה-16.09.2019 בידיעה שהיום האחרון בעצם לא רלוונטי לכלום.

לגרמניה טסנו עם חברת RyanAir לשדה התעופה של הערים קרלסוהה ובאדן באדן. הטיסה חזרה לארץ, גם כן עם חברת ראיינאייר יצאה משדה תעופה קטן ומגוחך הנמצא בעיר ממינגן. למה מגוחך? השדה עצמו נפתח רק ב-05:00, בשדה קיימות רק 3 חברות השכרה ואיזור החזרת הרכב כולל צריף וזהו.

טיסה לאדם כולל מזוודת טרולי קטנה וללא בחירת מושבים (5 יורו תוספת) עלתה לנו כ-65 יורו לאדם, לכיוון. את הטיסות הזמנו כחצי שנה מראש.

הרכב ששכרנו היה פורד פיאסטה מחברת הרץ ישירות מאתר החברה. עלות הרכב הייתה 250 יורו לנהג יחיד (אני, בן 31 בזמן הטיול) ללא ביטול השתתפות עצמית אך עם תוספת של כ-35 יורו "קנס" על החזרת רכב באתר שונה מנקודת האיסוף. אין לי הערכת עלות עבור הדלק לצערי.

סעיף המנהלות האחרון הוא מלונות. 2 לילות שהינו בעיר זופנהאוזן במלון B&B Hotel Stuttgart-Zuffenhausen. בעלות כוללת של 192 יורו ל-3 אנשים. המלון עצמו נוח ומסודר וגולת הכותרת היא שהוא ממוקם 600 מטר הליכה מהמרכז של פורשה. למוזיאון מרצדס בשעות הבוקר הפקוקות הגענו תוך חצי שעה.

המלון השני, Meininger Hotel Frankfurt/Main היה ליד שדה התעופה בעיר פרנקפורט (נקודת הגעה נוחה משטוטגארט ונקודת יציאה נוחה לנורבורגרינג והתערוכה). הפעם, עבור 2 לילות לשלושה אנשים שילמנו 153 יורו. ל-2 המלונות יש אופציה לחניה בתשלום אבל הסתדרנו עם חניה חינם ברחוב.

עקב לו"ז עמוס מאוד, החלטנו להעביר את הלילה האחרון, או ליתר דיוק מה שנשאר ממנו, בשדה התעופה. למזלנו, את העובדה שהטרמינל סגור עד השעה 5 בבוקר גילינו לפני שהחזרנו את המפתחות של הרכב אז את ה"לילה" האחרון (שארך 3 שעות) העברנו בשינה ב"הוטל פורד פיאסטה".

 

היום הראשון - פורשה

ערב הנחיתה (יום ה-0) והיום הראשון כללו נסיעה משדה התעופה בבאדן באדן לזופנהאוזן. חשוב לוודא במעמד השכרת הרכב כי ישנה מדבקה המאשרת נסיעה באיזור היער השחור. הנסיעה משדה התעופה למלון לקחה לנו כשעה. בדרך הצטיידנו במוצרי מזון בסיסיים באחד הסופרים. ההגעה לזופנהאוזן מוכרזת ע"י כיכר פורשה, Porscheplatz הכוללת 3 עמודים ועליהם מותקנים 3 דגמים של פורשה 911 מדורות שונים. ליד המלון שלנו, עמדה מובילית עם חמש 911 GT3RS עליה, בהחלט מבשר טובות.

העיר עצמה שוממת לגמרי. מכוניות ספורטיביות וספורט טהורות (כל הטווח בין פולו GTI ללמבורגיני אוונטדור) דווקא מציגות נוכחות יפה אך פאב סביר דווקא היה מאתגר למצוא. בכללי, בתחום המזון המצב לא היה מזהיר במיוחד. מצד שני, גם לא רצינו לבזבז זמן על זוטות כמו אוכל. באנו לנהוג.

היום הראשון הוקדש במלואו למוזיאון ומפעל של פורשה

 

היום השני – מרצדס ומוטורוורלד

את היום השני מתחילים מוקדם בנסיעה של חצי שעה למוזיאון מרצדס שנמצא בעיר שטוטגארט עצמה. המוזיאון מעולה ואנחנו משקיעים בו הרבה יותר זמן ממה שציפינו.

החלק השני של היום מיועד למקום שנקרא Motorworld הנמצא כחצי שעה נסיעה דרומה. מוטורוורלד הוא מתחם מעניין שכולל מלון, מסעדות, מוסכים, אחסון רכב, סוכנויות רכב, מכירת רכבי אספנות, אמנות רכב ועוד. הכל שם מוקדש לרכב. לאן שלא מסתכלים רואים מכוניות אספנות, יוקרה או ספורט. קיוויתי שהמקום יזכיר את קלאסיק ראמיס מברלין אך לצערי התבדיתי. מתחם רכבי האספנות היה דל מידי עבורי יחסית לעושר שבברלין, אבל לזכות מוטורוורלד יאמר שהם הציגו בתערוכת המכוניות שהתקיימה באותו הזמן וייתכן שחלק גדול מהתצוגה הוצג דווקא שם.

את הביקור מתחילים בסוכנות פרארי, כי רק ליצן יסרב להתבונן בפרארי 488 פיסטה ועוד יצירות. הגנבנו גם מבט למוסך הייעודי של פרארי שנמצא במקום. הזלנו גם דמעה על הדרך שאין לנו קשר למכוניות שם. משם עברנו דרך סוכנויות למבורגיני, מקלארן, בנטלי ופורשה. וואו! הביקור הזה היה שווה יותר מהדוכנים של היצרנים בתערוכה עצמה. ליד סוכנות מקלארן היה גם מוסך בו טופלו כמה מקלארנים ומסיבה לא ברורה לי, גם פגאני הויארה. לא התלוננו, רק טיפשים יתלוננו למראה פגאני.

הדרך לפרנקפורט ארכה כ-3 שעות. אמנם ע"פ מפות גוגל היא הייתה אמורה לקחת רק שעתיים אך עומסים ושיפוצים בכביש שרפו לנו שעה מהטיול. בתכנון המקורי היינו אמורים לעצור במבשלת בירה בדרך אך עקב מחסור בזמן ויתרנו.

 

היום השלישי – נורבורגרינג

גולת הכותרת, הסיבה לטיול, מוקד העלייה לרגל. תקראו לזה איך שאתם רוצים.

יצאנו מפרנקפורט לפנות בוקר, בשעה 5 ליתר דיוק כיוון שהתדריך בחברת ההשכרה נקבע בשעה 7:00 והרינג נמצא שעה ו-40 דקות נסיעה מהמלון שלנו. את רכב המסלול הזמנו מחברת RSR והרכב עצמו היה רנו קליאו טרופי. הכי קרוב שיכלתי לרכב שאני מכיר מהבית.

מחיר הבסיס היה 1050 יורו שכלל רכב ו-10 הקפות. תוספת נהג הינה 50 יורו ובנוסף, הומלץ לנו לקחת הקפה עם מדריך בגלל שזו הפעם הראשונה שלנו במסלול בעלות של 50 יורו לנהג. יש הגבלה של 2 נהגים לרכב אבל השירות בחברת RSR היה מעולה ונציגת השירות החביבה השיגה לנו אישור לשלושה נהגים. בסופו של דבר, כל התענוג עלה לשלושתנו 1300 יורו.

חשוב לזכור שבחלק מחברות ההשכרה אין ביטוח במקרה של תאונה. ההשתתפות העצמית בקליאו טרופי היא 15,000 יורו (לא, לא טעיתי בכמות האפסים). נוסף על כך, וגם מסבירים זאת בתדריך, עבור כל נזק למסלול ולמתחרים הפוגע צריך לשלם מכיסו. והרבה.

היום עצמו התחיל מאוחר, היה ערפל כבד במסלול והוא נפתח לתנועה רק בשעה 10:30. בנוסף, כאשר יש תאונות חמורות עוצרים את הנסיעה במסלול. ביום שלנו היו 3 תאונות רציניות (באחת מהן BMW M5 נשרפה כליל).

קשה עד כדי בלתי אפשרי לסכם את חווית הנהיגה בנורבורגרינג. החוויה מאוד אינדיווידואלית אך יש כמה נקודות משותפות שחבריי למסע ואני חווינו. העיקרית שבהן היא האינטנסיביות. 22.8 הקילומטרים הארוכים של המסלול דורשים זמן למידה רב. מעבר לזמן הלימוד, המסלול מאוד מפותל ולא מאפשר שניה אחת של איבוד ריכוז. התוואי עצמו, מלבד בפיתולים כולל גם שינויי גובה רבים, פניות עיוורות ואבני שפה לא ידידותיות בכלל.

המכנה המשותף השני הוא הפחד. מעבר למהירות הגבוהה יחסית שהנהג מתמודד איתה, ישנה תנועה ערה של נהגים אחרים במסלול. לא מספיק שיש כמות לא הגיונית של פורשה 911 GT3RS במסלול, נהגים מנוסים יותר גם במכוניות פשוטות עוקפים וצריך לתת את הדעת ולאפשר עקיפה בטוחה לכל אחד ואחד במסלול.

כיוון שעשר ההקפות שרכשנו לא מתחלקת ב-3, הוחלט שאני אנהג בהקפה העשירית (הוחלט פה אחד. אני רציתי לנהוג והם רצו לנוח. לא התווכחתי) ורק בהקפה הזו, ההקפה הרביעית שלי בפועל התחלתי להרגיש קצת יותר בטוח בעצמי כנהג במסלול הזה.

המסלול בו נערכים הימים הפתוחים ובו אנחנו נהגנו נקרא נורבורגרינג (ע"ש העיר נורבורג הצמודה) – נורדשלייפה (Nurburgring Nordschleife), או עברית "הלולאה הצפונית". כי ה"רינג" שכולנו מכירים אורכו אמנם 22.8 ק"מ, אבל ישנם עוד חלקים כמו ה-Sudschleife (הלולאה הדרומית) שאורכה 7.7 ק"מ, איזור חימום ועוד שמרכיבים כולם את ה-Gesamtstrecke או "המסלול המלא" (הגרמנים לא חזקים בשמות יצירתיים).

מעבר לחווית הנהיגה עצמה, מומלץ מאוד להסתובב באיזור. בחניות הכניסה למסלול יש מגוון מרהיב של מכוניות, חלקן מיוחדות מהמפעל, חלקן עברו לא מעט שיפורים והתאמות. מעבר למסלול עצמו, כדאי לשוטט גם בעיירה עצמה. כל העיירה כולה סובבת סביב עולם הרכב. פשוט תענוג.

חשוב מאוד לבדוק מה שעות הפתיחה של המסלול. אותנו, פשוטי העם מעניינים ימי התיירים – tourist days וחשוב לתכנן לפי חלונות הזמן שמופיעים באתר המסלול.

חברת השכרת הרכב.

 

היום הרביעי – התערוכה

תערוכת פרנקפורט, האירוע שסביבו קבענו את הלו"ז הכולל של הטיול. אמנם פספסנו את ימי העיתונאים אך הבחירה לדחות את הטיול ממאי לספטמבר הייתה התערוכה.

הנסיעה מהמלון לאיזור התערוכה לקחה לנו כ-20 דקות. הגרמנים עשו עבודת הכנה מעולה שכללה הכוונה פשוטה וברורה לחניון ייעודי שממנו יצאו הסעות חינמיות לאולמות התערוכה. החניה עולה 14 יורו ליום כאשר הכרטיס לתערוכה עצמה עולה עוד 20 יורו. האמת היא שמהתערוכה עצמה קצת התאכזבנו, אך לא היינו מוותרים על החוויה הזו. מי שבלט במיוחד בתערוכה והציג שואו מדהים היה אותו מוטורוורלד שאיכזב ביום השני והפציץ בדוכן בתערוכה עם תצוגת מכוניות קלאסיות שגרמה לנו לשרוף את כל הזמן שהיה לנו.

את הביקור בתערוכה סיימנו ממש אחרי הסגירה של התערוכה. התערוכה נסגרה ב-7 בערב אך עם העיכוב שלנו בשילוב השאטל לחניה הגענו לרכב רק בשעה 8. מפרנקפורט התחלנו נסיעה של כמעט 4 שעות לשדה התעופה בעיר ממינגן. הנסיעה הייתה קשה, בעיקר כי הכבישים בגרמניה לא מוארים בערב וגם כי היינו עייפים מאוד.

אולי זה גם הזמן לציין שהאוטובאנים, אותם כבישים רחבי ידיים ללא הגבלת מהירות אינם כאלה במציאות. הם כאלה לפרקי מרחק קצרים בלבד, בשאר הכבישים יש לא מעט עבודות שיפוץ ותחזוקה שיוצרות פקקי תנועה גדולים וגם המעברים בין הגבלות מהירות של 80, 110, 130 וללא הגבלה תכופים מידי.

 

סיכום

לא סתם התחלתי את הכתבה ברפרנסים לדת. גרמניה היא פשוט אוצר מוטורי והטיול הזה היה אחת החוויות המיוחדות שהיו לי בחיים ואני בהחלט ממליץ לכל חובב רכב לנסות אותו. הווריאציה שלנו הייתה מאוד ממוקדת מטרה וניסיון להוזיל עלויות, אך כל אחד יכול לקחת את הבסיס ולכוון אותו למתכון שמתאים לו יותר.

יש לכם שאלות למקסים? רוצים לספר לנו על טיולים מוטוריים שאתם עשיתם? הצטרפו לדיון בפורום.