קופרה אטקה במבחן – שלוש דרכים

קופרה אטקה, סיאט אטקה קופרה, אטקופרה – מכונית עם שלושה שמות שדורשת שלוש דרכים להסתכל עליה. יצאנו למבחן, וחזרנו חלוקים

למכונית שנמצאת אצלנו היום במבחן קוראים, באופן רשמי, "קופרה אטקה". באופן פחות רשמי, יש לה עוד שני שמות – סיאט אטקה קופרה, ו"אטקופרה" לממהרים במיוחד, שזה השם המועדף עלי, כי גם המכונית שנושאת אותו מיועדת לממהרים במיוחד. הקטע המעניין הוא, שבדיוק כמו שלושת השמות שלה, כך יש גם שלוש דרכים להסתכל עליה ולבחון אותה, אז זה בדיוק מה שנעשה.

 

משפחתית

מבחינת מרווח ושימושיות, האטקה של קופרה כמובן לא נופלת בשום דבר מהאטקה של סיאט (<- לינק למבחן), שזה אומר מרווח מספק לארבעה מבוגרים, קצת צפוף לחמישיה ותא מטען שיהיה יותר ממספיק למשפחה סטנדרטית. במילים אחרות, בערך באותו גודל כמו יונדאי טוסון או פיג'ו 3008, קצת יותר גדול מטויוטה CHR או ניסאן קשקאי, וקצת יותר קטן משברולט אקווינוקס או מיצובישי אאוטלנדר.

תא הנוסעים שלה עושה את כל ההתאמות הדרושות ל-2020 עם איכות חומרים מעט גבוהה יותר מזו שזכורה לי מהאטקה הרגילה, מסך גדול יותר, לוח מחוונים דיגיטלי (עם שניים-שלושה מצבים מאוד לא נוחים ומיותרים לחלוטין) וברכב המבחן גם מושבי ספורט עם ריפוד אלקנטרה מעולה (ועיטורי "קרבון פייבר" מגוחכים לחלוטין. כן, על המושבים) שהגיעו יחד עם חישוקים יפים מאוד כחלק מחבילת Pro שמחירה כ-18 אלף שקלים.

אבל כל זה לא באמת מפתיע אף אחד ובטח לא הסיבה שבאתם לקרוא את המבחן הזה. האטקה של קופרה כמובן גובה מחיר בתחום של חיי היומיום בדמות מתלים קשים ופחות נוחים משל האטקה הרגילה (למרות שגם היא קצת קשיחה), יותר רעשי כביש בגלל צמיגים רחבים יותר, וצליל מנוע שנוכח כמעט תמיד אבל לא בהכרח מאוד נעים.

יחד עם זאת, ולמרות שהפערים כמובן קיימים, הפגיעה בנוחות לא מאוד גדולה. באחד מימי המבחן גמעתי עם הקופרה מעל 300 ק"מ ולא הרגשתי רצון יוצא דופן למות. המתלים אדפטיביים, אז אפשר לרכך או להקשיח אותם מעט, ובמצב קומפורט הם מתמודדים לא רע עם רוב השיבושים, אבל משהו בהם מרגיש לא לגמרי אפוי. בחלק מהמקרים – בעיקר על שברים רוחביים אותם פוגשים כל הגלגלים – לא נדיר היה לשמוע ולהרגיש מכה לא נעימה, אבל אלא מקרים די נדירים וברוב הזמן האטקה מספקת חוויית נסיעה משפחתית מספיק בהתחשב בכך שהיא בסופו של דבר...

 

מכונית ספורטיבית

בואו לא נעבוד על עצמנו, אף אחד לא יקנה את האטקה על 300 סוסיה ואבזורה הארוך ככל שלא יהיה בגלל שהיא כזאת מכונית משפחתית מצוינת. כי ב-250 אלף שקלים שהיא עולה, אפשר למצוא לא מעט מכוניות משפחתיות שיהיו משפחתיות טובות יותר.

מי שיקנה אותה יסתכל עליה כמכונית ספורטיבית. לא מן הנמנע שחלק מהאנשים יגיעו לאטקה ממכוניות ספורטיביות ויצפו ממנה לביצוע דומה. וכשאני אומר ביצוע אני לא אומר ביצועים, אני לא מתכוון לזמני 0-100 או קצב בכבישים מפותלים, כי את שני הדברים האלה היא עושה מעולה, שלא לומר שהיא תהיה "גדולה מדי" על אחוז נכבד מקהל היעד שלה. אני מדבר על הביצוע של אותם ביצועים. על התקשורת עם הנהג, שזה אחד הדברים הכי חמקמקים במכונית ספורטיבית.

בביצוע הזה, הקופרה נופלת. המתלים שלה כאמור אמנם קשיחים, אבל גם בפן הספורטיבי משהו בכיול שלהם לא לגמרי מובן. האטקה היא – הפתעה גדולה – מכונית לא נמוכה, לכן היא סובלת מזוויות גלגול גדולות מאלה של הלאון. זה ברור ומובן ואני ממש לא הולך להיטפל אליה בגלל זה. פיזיקה. מה שכן היה מוזר, זה שגם כאשר הבולמים כוונו למצב קופרה הקשיח ביותר (מתוך 3) הם לא הצליחו להתמודד עם זוויות הגלגול טוב יותר אלא פשוט הרגישו כאילו ניפחו עוד אוויר בצמיגים ועברו למצב "פחות נוח".

כשמחברים את זה לניתוק המורגש בין ההגה לבין המרכב, שמחריף עוד יותר כאשר פוגשים שיבוש במהלך פניה – מה שגורם לתזוזה מורגשת של המרכב לצדדים – נוצרת סיטואציה בה אני מסיים את הכביש המפותל הרגיל שלי עם דופק מוגבה לא מהתרגשות, אלא מפחד וחוסר בטחון. הניתוק הזה, שכבר התרגלנו אליו במכוניות של קבוצת VAG, מרגיש כאן חריף יותר ונעים פחות, ופגם מאוד בחוויה.

מה שמציל את הקופרה הוא המהירות בה היא עושה את הכל. בחזית שלה מותקנת יחידת ההנעה שמשרתת בחו"ל את הלאון סטיישן קופרה – 2.0 ליטר טורבו עם 300 כ"ס ו-DSG7 רטובת מצמדים שמשודכים להנעה כפולה ומייצרים האצות, שגם מעמידה וגם מגלגול מרגישות כמו עסקה ממש ממש טוב ביחס למחיר.

גם הקצב בו היא מייצרת מהירות, שומרת עליה, ומקזזת אותה בכבישים מפותלים מאוד מרשים. ברגע שמתגברים על הפחדן שבתוכנו ונותנים לאטקה לעשות את שלה, היא מפתחת מהירות שתגרום לרוב מי שהיא תעבור על פניו לעצור ולמלמל "מה, דה פאק? זה היה?!". האחיזה מעולה בזכות הרבה גומי בסוליות הצמיגים ומערכות שמתערבות די בעדינות, והמשיכה מפניות לא פחות מפנומנלית בזכות מערכת ההנעה הכפולה החכמה.

ולא פחות מדהימים – אם לא יותר – הם הבלמים. שאני באמת לא יודע איך, אבל מצליחים לא רק לשמור על עצמת בלימה לאורך הרבה יותר מדי קילומטרים של התעללות, אלא גם מצליחים לבלום את האטקה כל כך חזק שפחדתי שנשאיר גלים באספלט, זאת למרות צמיגי ברידג'סטון פוטנזה, לא בדיוק הפיילוט הכי ספורט קאפ על המדף.

כל הדברים האלה, מתחברים למכונה שאין לי דרך אחרת לכנות אותה מאשר...

 

ההוט האץ' של המאה ה-21

אחת הקטגוריות הכי אהובות בעולם הרכב, יותר ממכוניות על, יותר מרכבי שטח מטורפים או מכוניות אולטרא-יוקרתיות, היא ההוט האץ' – או משפחתית ספורטיבית בעברית. לכל קטגוריה אחרת, על כל אוהדיה, יש גם שונאים. את מכוניות העל מתעבים אבירי איכות הסביבה או כל אדם שצריך לאכלס יותר משני אנשים או שתי שקיות סופר. אל רכבי שטח יש לא פחות טענות, הם לא יעילים ולא מתנהגים טוב בכביש. על יצרני היוקרה תשמעו לא פעם טענות על חזירות ורווחים גבוהים מדי. קחו 10-15 חובבי רכב, תנו להם 10-15 מכוניות, ועל כל אחת ימצאו תלונות.

אם מזקקים את כל התלונות האלה למשפט אחד, הוא שכולן עושות משהו אחד טוב מאוד, ונופלות בדברים אחרים.

לא כך עם ההוט האץ'. אלה מכוניות משפחתיות, שמצוידות ברשימות אבזור ארוכות, ועברו סדנאות אימונים שמאפשרות להן ביצועים שלא יביישו מכוניות יקרות בהרבה גם במסלול תוך שמירה על נוחות מספקת לשימוש יומיומי. תנו לאותה חבורה של חובבי רכב רשימה של משפחתיות ספורטיביות, וכנראה שכמעט כולם יסכימו על כך שכמעט כולן "ממש אחלה".

זו גם הסיבה שלייצר מכונית הוט האץ' טובה היא משימה מאוד מורכבת. אבל אם יש משהו שקבוצת פולקסווגן טובה בו זה בדיוק זה – לייצר מכוניות שטובות בהכל. לא סתם אותה פולקסווגן היא זו ששמה את הקטגוריה הזו על המפה עם הגולף GTI.

תוסיפו לכל זה את העובדה שהמשפחתית של המאה ה-21 היא הג'יפון, הרי אף אחד (חוץ מבזק) כבר לא קונה משפחתיות, אז זה רק הגיוני שהמשפחתית הספורטיבית של המאה ה-21 תהיה גם היא – ג'יפון, והנה הוספתם למהנדסים עוד נדבך של כאב ראש לעבוד סביבו. כן, לי בתור חובב מכוניות נמוכות זה עצוב בדיוק כמו לכם, אבל הגיע הזמן להשלים עם העבודה שאנחנו כבר לא מעניינים אף אחד.

האטקה קופרה לוקחת את הסיאט אטקה, שהיא בעצמה מכונית שטובה בלא מעט פרמטרים, ומוסיפה לכל זה את הפלפל הנדרש מחלק ה"הוט" של ה"הוט האץ'", מה שלחלוטין מכניס אותה למסגרת ההגדרה של "עושה הכל". תוסיפו לזה את המחיר שלה, שאין ניסוח יותר מתאים כדי לתאר אותו מאשר "בול בפוני" של קטגוריית ההוט האץ' וקיבלתם מה שהוא על פניו עסקה מושלמת. וזו גם הסיבה שאני...

 

לא אוהב אותה

בדרך כלל אני משתדל במבחנים לשים את הטעם שלי במכוניות בצד. להתעלם ממנו. אני משתדל לנתק ככל האפשר את ההעדפות שלי ממעשה הביקורת, לקחת צעד אחורה, לנסות להיכנס לראש של מעצביו ומהנדסיו (ומשתדל להימנע מדעותיהם של רואי חשבוניו), ולקרוא את המסרים שהם השאירו רקומים לתוך סיבי קיומו של הרכב כמו הירוגליפים של תרבות עתיקה. לקרוא, לחפש, לפענח, להבין את המסר שהם רוצים להעביר לי, ולנסות – בעזרת ביקרותיות ומרירות אין קץ – להבין אם הם הצליחו במשימה שהם עצמם הציבו לעצמם.

והבעיה שלי עם האטקה היא שהמסר שאני מקבל ממנה הוא של צוות פיתוח שנוהל ע"י ילד בן 12 שלקח קשה מדי את שיעור "לא להעליב את חברים שלך" וניסה לתת לכל חברי הצוות לעשות כל מה שהם רוצים. הבעיה בזה היא שהתוצר הוא כזה שמנסה לאכול שתי חתונות ולהשאיר אותן עוגות, או משהו כזה. זה רידוד דק מדי של הבצק שממנו מכינים מכוניות. זה יוצר מכונית שמנסה לקלוע לטעם של כולם, לְרַצות את כולם, לא להעליב אף אחד. כל אחד ימצא בה משהו שהוא אוהב. וזה מעצבן אותי.

מי את? מה את? מה את אוהבת? לאן את רוצה ללכת לאכול?! אל תעצבי את עצמך לטעמי! תהיי מי שאת. תעשי מה שאת אוהבת. ואם אני אוהב את זה, מעולה. אם לא, לא נורא. יש מספיק מכוניות אחרות.

אז למה הפעם אני כן מרשה לעצמי לעשות את זה? כן מרשה לטעם שלי להכריע ולהשתלט? משתי סיבות. גם כי יצא שאני מייצג את יוצאי הדופן מתוך ה"כמעט כולם" שיגידו על "כמעט כולן" שהן ממש אחלה, וגם כי הפעם הבוחנים האחרים כל כך לא הסכימו איתי (וביניהם) שהרשתי לעצמי לקחת צד. רוצים לדעת מה הם חשבו? או לשאול שאלה? הצטרפו לדיון בפורום.