אאודי Q3 במבחן – ראיית חשבון

חיכינו לדור השני של אאודי Q3 הרבה מאוד זמן. עכשיו הוא פה. היה שווה לחכות? ואיך הוא מתמודד עם המשימה הלא פשוטה שלו, של להיות הכל מהכל, כל הזמן?

יש מכוניות שאני מתאם אך ורק לסוף שבוע. זה לא כי אני ממש אוהב לעבוד בסופי שבוע, אלא כדי שאוכל לבלות איתן יותר זמן. הן מכוניות יחודיות, מיוחדות, או שהן באו לשרת איזה תפקיד שעדיין לא מולא, או שלא היו להן קודמות, או כל דבר אחר שגורם לך לחשוב "הממ... מעניין איך היא תהיה".

את האאודי Q3 החדשה אספתי ביום שני (או שלישי, או ראשון, אני לא באמת זוכר) ב-10:00 בוקר ושמתי פעמי לאיזו פגישה, שגם אותה אני לא ממש זוכר. מה שאני כן זוכר, זה שבערך באמצע הדרך, שארכה מקצה לקצה משהו כמו 35-40 דקות חשבתי לעצמי "אוקיי... מה אני הולך עכשיו לעשות יומיים עם האוטו הזה?". לפני שאתם סוגרים את החלונית ומוותרים על הקניה של ה-Q3 הבא שלכם, תחזרו רגע לניסוח השאלה. לא "למה אני תקוע", ולא "הלוואי שיגמר כבר" אלא "מה אני הולך לעשות".

התשובה היא כמובן "לטחון קילומטראז' יא עצלן! זאת העבודה שלך" אבל בואו לא ניתקע על קטנות. מה שיותר חשוב זה למה שאלתי את עצמי את השאלה הזו, והתשובה די פשוטה. הסיבה היא כי ה-Q3 החדש הוא ההיפך המוחלט מהרכבים עליהם דיברתי בתחילת הטקסט. וזה ממש לא נאמר בקטע רע, אלא לחלוטין מנקודה של בגרות ושלמות. את ה-Q3 הבנתי – ואני מאמין שגם אתם תבינו – תוך בדיוק 3 דקות של נהיגה.

ה-Q3 הוא רכב שמחד, אני לא יכול להגיד עליו אף מילה רעה. ובאותה נשימה, אני גם לא יכול להרעיף עליו אף שבח יוצא דופן. הוא רכב שלוקח את כל הניסיון של אאודי בלהיות כלבויניקית (זה התרגום שגוגל נותן ל-Jack of all trades, אז אם אתם אאודי, תכעסו עליהם ולא עלי) ויוצק אותו לתוך צורת המרכב הכי כלבויניקית (הפעם זה לגמרי עליי) שאפשר. התוצאה היא כלי רכב שביחס למתחרות שלו עושה את כל מה שצריך, אבל באמת את כ-ל מה שצריך, שזה ממש אחלה, אבל הוא גם לא באמת מתאמץ כדי להציע איזשהו X פקטור לרוכשים אותו. הסיבה, כך נראה, נעוצה בסיפור המקור שלו.

ה-Q3 המקורי הושק ב-2011. הוא היה איזה ניסיון של אאודי לטבול את הבהונות בקטגוריית ג'יפוני היוקרה הקטנים (מבוססי משפחתית, סגמנט C), קטגוריה שעד לפני שנתיים מוקדם יותר, עת הושק ה-X1 של במוו, בכלל לא הייתה קיימת. אפילו לא בארה"ב, שם אפילו בימבות של ילדים באות בשני עיצובים – SUV "יוקרתי" או טנדר.

בהתחלה, כך נראה, אאודי החליטה לא להתייחס ל-Q3 כדגם ליבה אלא לתת אותו כצעצוע למחלקות השיווק וההנדסה שלה לשחק בו כמו בפלסטלינה ולעשות ממנו  שפן ניסויים. במהלך החיים הארוכים באופן חריג שלו (הוא עדיין מיוצר) הוא קיבל אינספור מתיחות פנים, גרסאות קונספט שהתבססו עליו, ולא פחות מחמישה עשר(!) מנועים שונים, כולל – במשך שלוש שנים – גם גרסת RSQ3 מטורללת שעד לפני תקופה קצרה בכלל לא הייתה לה אף יורשת בליין הדגמים של היצרנית (עד שהוצגה ה-RSQ8).

אאודי שמה את ה-Q3 כל כך "רחוק מהעין, רחוק מהלב", שהיא אפילו לא ייצרה אותו במפעלי הבית שלה באינגולשטאט (A3, A4, A5, Q5) או נקרסולם (A4, A6, A8 ועוד) אלא במרטורל, (ספרד, מפעל סיאט), סין, הודו, וברזיל.

האמת היא שאני לגמרי יכול להבין אותם. תנסו להיזכר ב-2011, שלוש שנים בלבד אחרי שכל אמריקאי מכר את הבית שלו תמורת 30 דולר, וזה רק אחרי שהבנק סירב לקנות ממנו את הילדים. אז, עתיד בו כולם מתניידים בקרוסאוברים מגודלים שיותר יקרים, בזבזנים בדלק, עם ביצועים פחות טובים, פחות אבזור וביננו – נראים פחות טוב – מהמשפחתיות עליהן הם מבוססים, היה נראה פחות סביר מעולם שמלא במכוניות מעופפות.

בדיעבד, התגובה הכי הגיונית לחוט המחשבה הזה, היא כמובן להתגלגל על הרצפה ולהתפוצץ מצחוק. כי זה אותו עולם בו אפל צבעה את האוזניות של האייפוד בלבן אך ורק כדי שכולם מסביב ידעו שזה אייפוד, ויצרניות רכב ייצרו גרסאות "קופה" פחות פרקטיות ויותר יקרות של קרוסאוברים. אז עצם המחשבה שבני אדם לא יקנו את המוצר שכל כולו הוא אמירה "אני עושה יותר כסף ממך", נראה היום מגוחך ברמות היסטריות.

השוק התפוצץ בקרוסאוברים. הם הגיעו בכל גודל, צורה, צבע, תצורה, ומחיר שאתם יכולים רק לחשוב עליו. ואאודי לא מיהרו להחליף את ה-Q3, אלא השיקו את ה-Q2 כדי להשתיק את צעקות ה"אני צריך חדש" של השוק והמשיכו להתנסות על ה-Q3. עוד גרסה, עוד מנוע, עם טוויק, עוד עידון, עוד חיזוק של הבורג ועוד ליטוש של מה שיהיה – לדעתם – הבסיס ל"מכונת המשפחה המושלמת" (אין קשר לבמוו).

תשובות לשאלות קצת יותר מורכבות כבר ידרשו פזילה לכיוון המתחרות. וולוו XC40 ובמוו X1 יתנהגו טוב יותר, מרצדס GLA יהיה יותר יוקרתי, ולקסוס NX יהיה שקט יותר, אבל בכל אלה, עד האחרון שבהם, יהיה אפשר למצוא חסרונות או פאשלות, שתי מילים שלא קיימות בלקסיקון של ה-Q3.

אבל במחשבה בוגרת והסתכלות על התמונה הגדולה ולא מנקודת מבט פרטית של "מעניין", אני חושב שעבור מכונית שמכוונת באופן מובהק למרכז הטבלה (בקטגוריית היוקרה. לא להיעלב), הצליח לאאודי בצורה יוצאת דופן.

ה-Q3 הוא בקבוק מרלו ב-70 שקל, הוא תואר ראשון בראיית חשבון, טלוויזיית 50 אינץ', ארוחת המבורגר במסעדה. הוא כנראה לא הדבר הראשון ברשימת החלומות של אף אחד, אבל גם יתקבל בשמחה אמיתית ואף אחד לא יתלונן עליו. הוא בדיוק מה שצריכה משפחה נטולת יומרות שרוצה כלי תחבורה ובמקרה יש לה מספיק כסף כדי לחפש את כלי התחבורה הזה באולמות תצוגה של מותגי יוקרה.

זו גם הסיבה שלראשונה מזה מאות מבחני דרכים, אני אפילו לא הולך לטרוח להיכנס לדברים כמו אבזור, מחירים, עיצוב, מרווח, מנועים, התנהגות וכל שאר הדברים הכמותיים האלה. כי זה פשוט בזבוז זמן. אם אתם משפחה (סטנדרטית, כן? לא בת 17 נפשות או ששם המשפחה שלכם הוא קרי), אתם בשוק, ויש לכם שאלה לגבי הרכב, התשובה היא או "כן" או "בסדר גמור".

המרווח? בסדר גמור. איכות החומרים? גם. נוחות? בידוד רעשים? ביצועים? צריכת דלק? אחיזה? התנהגות? מחיר? כנ"ל.
יש מקום בתא המטען לקניות/עגלה/אופניים מקופלים? כן. יש בלוטות'? כן. יש מקום לחמישה אנשים? כן. אנדרואיד אוטו או האיך קוראים לו הזה של אפל? כן. זה טורבו? כן.

עדיין יש לכם שאלות על אאודי Q3 החדש, למרות שאני מזהיר אתכם מראש - התשובות יהיו "כן" או "בסדר גמור"? הצטרפו לדיון בפורום.