סיטרואן C5 איירקרוס במבחן – הנוח משחית

סיטרואן C5 מבטיח להיות הדבר הכי נוח פחות או יותר מאז הרחם של אמא שלי, אז ברור שאין מצב שהוא כזה, נכון? נכון?!

אני חייב להתחיל בווידוי, קצת כלפיכם ובעיקר כלפי מחלקת יחסי הציבור של סיטרואן ישראל. לא באמת הייתי צריך לקחת את ה-C5 איירקרוס למבחן. כבר יש לנו אחד כזה. לכן אתם גם לא הולכים לקרוא אחד כזה כאן.

לקחתי את ה-C5 משלוש סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא שאחד ממובילי הדעה שלנו מחפש רכב חסכוני שיוכל להכיל שלושה מושבי בטיחות מאחור (סל-קל, בוסטר ועוד איזה יצור כלאיים שלא הצלחתי להבין לגמרי). בגלל שה-C4 פיקאסו הוא אחד הרכבים היחידים שאינם גמוס'י שבעה מושבים שיכול להכיל קומבינציה כזו, ה-C5 המודרני יותר ובעל מנוע הדיזל הוא אחת האפשרויות הסבירות היחידות, אם לא היחידה, שנמכרת היום בישראל.

הסיבה השניה, והיא הרבה יותר אגואיסטית, היא שכמה דקות לפני שהרמתי טלפון לדוברות של לובינסקי, עלה ב"אוטו" מבחן ל-C5 שהזכיר לי אותו והעלה לי זכרונות מאותו מבחן שעלה אצלנו. כמעט בלי להתכוון המוח שלי התחיל לנגן "אין מצב שהוא כ-ז-ה נוח". הם בטוח מגזימים, הם, אחרים, כולם. כולם בטוח מגזימים.

"אהלן, אפשר?"

"בטח, למתי?" (נקודת זכות ענקית ללובינסקי – מחלקת נסיעות המבחן שלהם עובדת טוב וקשה, וזה בכלל לא מובן מאליו).

"סוף השבוע הקרוב" (הסיבה השלישית היא מפגש הקהילה שערכנו, ואנחנו עורכים כל חודש. קצת פרסום עצמי, מה קרה?!).

"סגור. שלך"

מה שיקרה בכמעט 700 הקילומטרים הבאים לא יהיה מבחן כמו שאתם מכירים אותם. את רשימת האבזור אתם יכולים לקרוא פה; צריכת הדלק הייתה סבירה (12.5 ק"מ לליטר); הביצועים טובים (1.6 טורבו בנזין), אבל לדעתי האופי של מנוע דיזל הרבה יותר מתאים לאופי של ה-C5; האיכות טובה יחסית, חוץ ממנופי האיתות שבאמת, חלאס, תחליפו אותם, ה"קליק" שלהם נשמע כאילו מועכים כוס חד-פעמית. האבזור טוב+ ביחס לקטגוריה ולמחיר; העיצוב הוא... ובכן, עיצוב. אני אוהב, אבל יש תמונות, תחליטו לבד. אתם ילדים גדולים. מה שנעשה הפעם הוא הסבר בנקודות (וכנראה קצת בבלאגן), על איך נוחות יכולה להשפיע על רכב, ויותר מזה, על החיים שלכם.

1. מושבים

המושבים הם אחד הדברים הראשונים שאתם באמת פוגשים ברכב – מרגישים, נוגעים. הם גם אחד המשפיעים ביותר על הנוחות שלו, ואלה של ה-C5 אייקרוס סובלים מאותה "מחלה" של הרבה רכבים אחרים בסביבת המחירים שלו (150-180 אלף ש"ח) – יש להם מעט מאוד אפשרויות כיוון. למעלה-למטה, קדימה-אחורה, והטיה של הגב. זהו. בגרסאות הבכירות יש גם כיוונון תמיכת גב תחתון אבל עדיין חסרים פה דברים כמו הארכה או הטיה של בסיס המושב, תמיכת צד וכו'. ה-C5 איירקרוס הוא גם הפעם הראשונה שזה ממש, אבל ממש, לא מעניין אותי. בכלל. המושבים שלו בזווית המושלמת, הבסיס ארוך מספיק, תמיכת הצד היא בדיוק מה שצריך ברכב כזה – קיימת אבל לא מציקה. ולפעמים, אחרי שמישהו אחר נהג ברכב, מצאתי את עצמי בכלל לא טורח לשנות את תנוחת הישיבה, כי גם אם אני לא יושב בדיוק איך שאני אוהב, הוא עדיין נוח.

המושבים האלה (גרסת לייף הפשוטה) מרופדים באיזה ספוג שאני לא יודע מה הוא, אבל דבר אחד שהוא צריך, זה להיות שווה את נפחו בזהב (כי אם זה היה 'משקלו', זו לא היתה כ-ז-ו מציאה). הוא מצליח להיות רך ונוח, אבל גם תומך ולא מעייף לאורך זמן. אחרי שמתיישבים במושב, אתם מרגישים את עצמכם שוקעים עוד איזה 5-10 ס"מ לתוך המרשמלו הזה. אוף, רק מלחשוב עליו אני נזכר בכמה אני צריך כזה מושב בכל מקום בחיים שלי.

כאן המקום לציין שבגרסה הבכירה יש מושבים שאמורים להיות עוד יותר משוכללים וטובים (ועם ריפודי עור), ואפילו לקחתי כמה דקות וישבתי ברכב התצוגה שצויד בהם אחרי המבחן, אבל הם הרגישו לי קשיחים יותר ופחות נעימים באופן כללי. אולי זה בגלל שהם היו פחות משומשים (רכב המבחן היה עם כ-13 אלף ק"מ) ואולי הם פשוט כאלה. כך או כך, קחו בחשבון שהמושבים שונים, אז טוב תעשו אם תבחנו את שתי הגרסאות.

2. הוא מפנה את הדרך

אני, כחובב רכב, אמור בתכלס די לשנוא את ה-C5 איירקרוס ואת כל מה שהוא מייצג. המתלים רכים, ההגה אילם, המושבים נראים כמו כורסאות טלוויזיה, התיבה אוטומטית (פלנטרית, הזן האיטי ביותר). אני אמור לאהוב מכוניות רועשות, חובטות, שמאפשרות לי "להרגיש את הכביש", לפנות מהר, לזרוק את הזנב, להרגיש את האחיזה בקצוות האצבעות.

ה-C5 איירקרוס לא עושה אף אחד מהדברים האלה. אבל לא בדיוק, הוא כמו הבחור ההוא מהתיכון שלכם, שהיה די שמן, אבל נורא חזק. אתם יודעים שלא תהיה לכם בעיה מיוחדת לברוח ממנו, אבל אם הוא ישיג אתכם, הלך עליכם. אז האיירקרוס לא "עף" על הרעיון של לרוץ מהר ולתקוף פניות. אבל כשצריך לתקוף אותן, בזכות אחיזה די גבוהה והתנהגות נייטרלית אחרי שחוצים את רף הרכינה הראשונית והמוחשית יחסית, הוא תוקן אותן יופי ומשאיר להן כמה וכמה סימנים כחולים. 

האיירקרוס לא עושה אף אחד מהדברים ה"תחושתיים" – רעד, רעש, התנגדות בהיגוי. אבל זה לא כי הוא לא יכול. הוא, ממש במופגן, פשוט לא רוצה. זה לא הקטע שלו. הוא נועד – ורוצה – לקחת אותכם מכאן לשם בהכי הרבה נוחות שאפשר, וכמה שפחות להטריד אתכם עם ענייני הדיומא של נהיגה – הוא הדבר הכי קרוב שאפשר לרכב אוטונומי, בלי להיות אפילו טיפה אוטונומי.

אני אמור לשנוא אותו ואת כל מה שהוא מייצג, וזו הפעם הראשונה שאני נוהג ברכב שהוא אפילו לא קצת ספורטיבי ומוצא את עצמי ממש רוצה אותו.

 

3. איך זה קורה בכלל?

האמת? אני לא באמת יודע. אני יודע שבכל בולם יש שני קפיצים במקום אחד כמו בכל רכב אחר, אחד מהם רך ומאפשר שיכוך מהמורות טוב, והשני קשה ומונע חבטות בסגירת מהלך. מעבר לזה, מלא כל מיני משהו-ים מתרחשים, והסיטרואן C5 איירקרוס פשוט נהיה אחת המכוניות הכי נוחות שנהגתי בהן בחיים. להגיד שהוא "הכי נוח בקטגוריה" או "יותר נוח מכל דבר שעולה כמוהו" יהיה בערך כמו להגיד שניקולא טסלה היה האמריקאי הכי חכם בתקופתו. נכון... אבל גם די מקטין את גודל ההישג.

במהלך שנותיי כ...מה שזה לא יהיה שאני עושה, נהגתי בלא מעט מכוניות. חלק קטן מהן שם את נוחות הנוסעים בראש סדר העדיפויות שלו. חלק קטן עוד יותר, גם עלה בערך מיליון שקל. חלק קטן מאלה, היה יותר נוח מה-C5 איירקרוס. אני לא אגיד שהוא יותר נוח מ-S קלאס או סדרה 7, בעיקר כי נוחות זה קטע מאוד סובייקטיבי, אבל גם כי בשתי אלה נהגתי יחסית מזמן והזיכרון שלי די מחורבן. אני יכול להגיד שמבחינת שיכוך מהמורות – קטע אובייקטיבי לחלוטין – הוא לא מאוד רחוק מהן.

 

4. מה זה עושה לכם במוח

ה-C5 איירקרוס (והיום, במידה מסוימת, של כל הליין של סיטרואן) מפתיע, הוא ההיפך המוחלט ממה שהתרגלנו לקבל ממכוניות עממיות בשנים האחרונות. הוא, כמו עוד מספר מאוד מצומצם של דגמים/יצרנים (מאזדה למשל) נוטש לחלוטין את המרדף אחרי "להיות טוב הכל" רק כדי לסיים "בסדר בכל פרמטר". הוא מרכז את מלוא המאמצים והמשאבים בתחום אחד מסוים. ורואים את זה. רואים את זה מעולה.

ה-C5 איירקרוס לוקח את הנוחות למחוזות קיצוניים לחלוטין. הוא ממש שינה את דפוס החשיבה שלי בזמן שנהגתי בו. יש מכוניות שמעלות את האדרנלין, כאן המצב בדיוק הפוך – האיירקרוס איים להרדים אותי, אבל בתנומה נעימה של נינוחות, לא משעמום (הירדמות כתוצאה משעמום היא רק סימפטום, התחושה האמיתית היא רצון לירות לעצמך בפרצוף).

הוא מנע ממני להתעצבן על דבילים שחתכו אותי, הוא גרם לי לנסוע בימין ולא למהר לצאת לעקיפות. הוא הוריד את המהירות הממוצעת שלי ב-10-20 קמ"ש והעלים לי לחלוטין את המחשבות של "צריך לנסוע יותר מהר, חבל שאי אפשר כי אז אני יבואו שוטרים ואני אלך לכלא".

הוא מקהה. אני לא יכול להגיד שה-C5 "מעלים" הכל לחלוטין, הוא לא. אבל אם במכוניות אחרות אפשר למצוא שיבושים שיגיעו במנעד של "נוח-מורגש-בקטנה-חבטה-מכה-פצצה-סגירת מתלה-העפת_שיניים", כאן המנעד עוצר ב"מורגש". שיבושים גדולים עוברים לתא הנוסעים, אבל הם מגיעים לשם כמידע. משהו בסגנון של "שמת לב הרגע לדבר הזה שקצת הזיז לך את הקפה בכוס? זה היה המכתש של המטאור שהכחיד את הדינוזאורים".

אבל הוא גם מעצבן, כי הוא גרם לי להתנהג כמו ילד דביל שרק קיבל רישיון. הוא כל כך נוח, שאחרי שהבנתי כמה נוח הוא באמת, התחלתי לנסות לאתגר אותו. במשך אותך כמעט 700 ק"מ, נכנסתי ליותר בורות משנכנסתי מהרגע שהתחלתי לנהוג ועד שהתחלתי את המבחן. בורות שהיו מעקמים ג'אנט או מפוצצים צמיג בלא מעט מכוניות אחרות עוברים עם נענוע קליל, גלים בכביש (85, איזור מאג'ד אל-כרום) שמכריחים נהגים להאיט לחצי מהמהירות שלהם מרגישים כמו שינויי גובה עדינים, כביש מקורצף (דרך פרויד, חיפה) מרגיש כאילו עבר ריבוד אתמול בלילה.

באנגלית יש משפט שאומר "עם כוח גדול באה אחריו"...
...רגע, לא. זה לא זה.
או, הנה זה: "כוח משחית, וכוח מוחלט משחית לחלוטין", ועם כל הכניסות הלאה לבורות... מסתבר שגם נוח משחית.

ומוביל הדעה שחיפש רכב? אתם מוזמנים לשאול אותו בדיון בפורום. אתם יכולים לשאול אותו ואותי גם על ה-C5 איירקרוס אם אתם רוצים.