DS3 קרוסבק בישראל - שיק-קטן

DS ישראל משיקה את הקרוסאובר הקטן שלה, DS3 קרוסבק, שיגיע בשלוש גרסאות ועם כמויות אבזור שלא נראו כמותן בקטגוריה

במסגרת אירוע ההשקה של DS3 קרוסבק (אין שום קשר טכני ל-DS3 ה"רגילה") החדש ניגש אלי אחד הקולגות ושאל אותי שאלה שעל פניו הייתה מאוד פשוטה, אבל רק אחרי כמה דקות הבנתי את המשמעות האמיתית שלה: "בין זה לבין המרצדס שהושקה בפעם הקודמת שנפגשנו, מה היית מעדיף?".

היו לי שתי תשובות, אחת פחות מעניינת כי היא מבוססת במאה אחוז על הטעם שלי, אבל השניה הייתה ארוכה יותר וגרמה לי להבין - תוך שאני מבטא אותה - את המצב של DS.

"אי אפשר בכלל להשוות" עניתי. "מרצדס הוא מותג מבוסס עם עשרות דגמים וגרסאות שונות, הוא קיים למעלה ממאה שנה, הוא שם נרדף ליוקרה ופרימיום. DS קיים כמותג פחות מ-5 שנים, יש לו היצע של שני דגמים יחודיים (נתעלם לרגע מדגמי ה"סיטרואן DS") והוא צריך להילחם בשיניים כדי לתפוס מקום ליד השולחן הזה שנקרא "שוק הפרימיום". המחירים אולי קרובים, אבל מלבדם אי אפשר למתוח ולו קו אחד בין שתי המכוניות האלה".

והמשפט הזה לדעתי מסכם את ההשקה של ה-DS3 קרוסבק החדש, על אחת וכמה כאשר בוחנים אותו מול מתחרים יותר או פחות ישירים שלו - אאודי Q2, מיני קאנטרימן, לקסוס UX ואחרים. המחירים דומים, אבל חוץ מהם - קשה למצוא דמיון בין ההצעה של DS לאלה של הגרמניות/יפניות/שבדיות. מחיריו של ה-DS3 מתחילים ב-179 אלף שקלים עבור גרסת סו שיק שתהיה הבסיסית בישראל אך היא השלישית מתוך ארבע בעולם וממשיכים ל-205 אלף שקלים עבור הגרנד שיק הבכירה. לרגל ההשקה DS ישראל קיבלה גם 6 (לא טעות. שש, לא שישים. שש) יחידות של גרסת לה-פרימייר המוגבלת שתעלה 215 אלף ₪.

המחירים לא נמוכים, לא נמוכים בכלל. הם יקרים יותר מגרסאות הכניסה של חלק מהמתחרים, אבל כמו שנוכחנו לדעת במבחן של אאודי A1, גם באותן גרסאות כניסה תמורה למחיר היא לא הקלף הכי חזק.

כל הגרסאות מונעות ע"י מנועי 1.2 ליטר טורבו בנזין, כאשר גרסת סו שיק מקבלת את גרסת ה-130 כ"ס (ו-23.5 קג"מ) שלו בעוד שתי האחרות מקבלות גרסה חדשה שמפיקה 155 כ"ס ו-24.5 קג"מ. שני המנועים משודכים לתיבת שמונה ההילוכים האוטומטית של פיג'ו-סיטרואן שהחלה בשנה-שנתיים האחרונות לעשות את דרכה גם לדגמים אחרים בהם היא החליפה את גרסה ששת ההילוכים.

רשימת האבזור של ה-DS3 ארוכה. ארוכה מאוד כשלעצמה, ארוכה מאוד ביחס למתחרים, וארוכה מאוד ביחס למחיר. יש כאן פנסי לד מטריקס חכמים, ידיות נשלפות, עור נאפה, לוח שעונים דיגיטלי, מערכות אוטונומיות בדרגה 2 (שמירת מרכז נתיב, שיוט אדפטיבי עד עצירה, אורות אוטומטיים ועוד) ועוד המון פיצ'רים.

אבל לדבר על דברים בנאליים כמו רשימות אבזור ונתונים טכניים במכונית כזו מרגיש כמעט כמו פשע. מה גם שאתם יכולים פשוט לקרוא את המפרט. ה-DS3 מלווה בכל העולם ע"י קמפיין פרסום פסיכודלי משהו, עם צבעים והבהובים שיכולים לעורר התקף אפילפטי, אין קרייריסט בן 30 שחונה מחוץ לבית אפור עם חלונות הרבה יותר מדי גדולים, אין איש עסקים שעושה שיחת טלפון מהמושב האחורי.

כאן יש אישה שלובשת חליפת שריון בזמן שהיא יושבת על כורסא בחדר כחול, גבר במסיכת קוף שמצייר גרפיטי, ודיג'יית שרוקדת בתוך מה שאני יכול לתאר רק כקונדום מנייר כסף. דברים שיכול היה להמציא רק צוות שצרך כמויות אדירות של סמים הזייתיים, או כזה שמתודלק ע"י מותג שמשוחרר מהמעמסה של מסורת כבדה ושמרנית ומתכונים ש"פשוט עובדים", מותג שמנסה לעשות הכל אחרת, להיות משוחרר מעכבות, לרסק את המוסכמות בכל דרך אפשרית ולהביא לעולם יצירה שלא ראינו עדיין.

מעבר לפרסום, כל זה כמובן מתבטא בעיקר בעיצוב של הרכב והשימוש בהמון (אבל באמת המון, לא סתם) אלמנטים שונים ומשונים כמו למשל כל המעויינים על הדשבורד ובכל מקום אפשרי אחר, וגם השראה מכל מיני מותגי אופנה צרפתיים - למשל עם דוגמת רצועת השעון על המושבים שהתחילה עוד ב-DS5, הרכב הראשון של המותג.

כל זה קורה כי המצב של DS ושל מרצדס הוא שונה בתכלית. אי אפשר להשוות ביניהם.

אני, אגב, כנראה שהייתי בוחר ב-DS. אחרי נסיעת מבחן כמובן.