מסכמים: שנתיים ו-50 אלף ק"מ עם קיה נירו

itaysamurai מסכם שנתיים עם קיה נירו. על החוקים עליהם הוא עבר, הסיבות להחלטה ועלויות האחזקה

על שני חוקים שלי עברתי בקניית הנירו

לא לרכוש רכב חדש.
לא לקנות first batch.

ובפירוט:

השיטה שלי היא לעמוד בריבאונד ולאסוף את הצעירות שלא עבדו קשה מדי. עד היום זה עבד לי לא רע, חסכתי כך את ירידת הערך הגדולה ועדיין הרכב טרי יחסית ולא צפוי להפתיע מבחינת תקלות.

מפאת נסועה רבה יחסית (שאמונה על כך בעיקר אשתי אבל גם כמשפחה אנחנו נוסעים לא מעט) הכיוון היה דיזל או היברידי. בזמן שדיזלים הם יחסית זולים (כמו למשל פלואנס או מגאן סטיישן), הם גם ברובם שחוטים באותה מידה ולי אין זמן לדלג בין בדיקת נבלה אחת למשניה. ההיברידיים הקיימים בשוק לא ממש זולים וגם לא מוצאים חן בעיניי (פריוס).

דיל כמו הנירו לא הצלחתי להשוות בשוק המשומשות, פשוט כי הן יקרות מדי למול התמורה. אלו מכוניות בנות שנתיים-שלוש, עולות בסה"כ 30 אלף פחות ממה שעולה נירו חדש, עברו תחזוקה שנעה בין ככה ככה לאללה יוסטור.

הבנתי שפה יהיה נכון לשים את השיטה הזו בהקפאה, לרכוש חדש ולקנות בזה גם שקט. אחרי הכל, את הרכב הזה, העיקרי, יוצא לנו בממוצע להחליף כל 3.5 שנים.

זה גם הרכב הראשון שקנינו חדש לגמרי. יש בזה משהו, אין ספק. וכשהמספרים מאפשרים, אז למה לא? כחובב רכבים מאתגרים (שלא לומר פשוט "אלפות"), אני מכיר היטב, גם אם לא מניסיון אישי, את הבלאגן שעשוי להיות בקניית first batch. הפלסטיקים עוד לא משוייפים מספיק, הכל עוד חורק ומיהרו לארוז למשלוח לפני שהבריגו אותם עד הסוף.

אותה עמידה בריבאונד אפשרה לי לצפות מהצד בשיפור שעובר הרכב ולקנות את מה שכבר יצא שלם יותר מהמפעל. על קיה אני פשוט סומך. השיפור המתמיד שלהם באיכות ובהגשה, הרגשתי נוח.

 

למשש

הנירו עצמו הוא יצור שקל לחבב ולהתרגל אליו, שלא במפתיע אין שם שום הפתעות או הנפצות. כבר בנסיעת המבחן חשתי בנוחות נסיעה טובה ורמת הרכבה וביצוע טובים. תא הנוסעים נעים, מגומר היטב, אין פלסטיקים רועשים, לכל המתגים מהלך נעים ושקט, המושבים נוחים יחסית וקל מאוד למצוא תנוחת נהיגה נוחה ושולטת.

פאולים: שנת 80 סטייל: מפתח הנעה בהיברידית (??), היעדרו של מד סל"ד (כי צריך להזכיר שאנחנו עדיין ברכב בנזין עם גיר בעל שליטה ידנית) ובלם יד שמופעל ע"י הרגל.

חוץ מאלה, הכל באמת בסדר גמור. ארגונומיה מוצלחת וברורה, מיעוט יחסי של מתגים. תנוחת הישיבה יכלה להיות מעט גבוהה יותר, אבל ביחס לתנוחת נהיגה כוללת והיחס שלה לשאר הרכב, הכל בול במקום.

הדמוי מולטימדיה (דגמי 16-17 שווקו עם הפתרון הבסיסי הזה), ברור בכל סוג תאורה, קריא ופשוט לשימוש. מבאס שהוא לא קורא עברית, ממקור האודיו וספר הטלפונים.

מאחורה יש מקום בעיקר לאורך בזכות בסיס גלגלים נדיב של 2.70 מטר וגם לרוחב – היום אנחנו עם שני ילדים בבוסטרים בעלי גודל מכובד (עם משענות גב וידיים), באמצע ייכנס בסבבה כל טיפוס כל עוד הוא לא רחב במיוחד. אבל במקרה של עוד בוסטר או סל-קל/מושב בטיחות, אני כבר לא בטוח שזה מעשי טכנית.

תא המטען עם 410 ליטר, מספק אותנו בשלב זה של החיים. עם עגלה הסתדרנו עם 350 ליטר בבראבו, במקרה הזה כבר מעמיסים פחות.

יש מיזוג אחורה, בחלק הקדמי יש רעיון חכם של driver only שבעצם סוגר את כל פתחי המיזוג למעט של הנהג, המערכת יעילה כדרכן של אסייתיות.

לוח השעונים ברובו גרפי, לא מצועצע גם אם עמוס קצת. הרי בסוף אנחנו מדפדפים בין אותן 2-3 אופציות. באופן נוח ונדיר למדי, כל פעולה כמו הפעלת אורות ומגבים, מופיעה על המסך המרכזי ונעלמת אחרי כמה שניות. כמה פשוט וככה חכם.

בהתחלה כשצוללים פנימה, יש המון אופציות כיוונון לשלל המערכות. רוצים 3, 5 או 7 איתותים בלחיצת "מעבר נתיב"? תבחרו. רוצים לאלחש או לחזק את בקרת  ההתראה לרכב שמלפנים? את בקרת הסטייה מנתיב? את המרחק מהרכב הנעקב בבקרת שיוט אדפטיבית? לכל אחד יש 3-4 רמות. ועוד.

טענה שעלתה בנוגע לרעש. אולי מצפים מהיברידי להיות חרישי לגמרי, אולי העובדה שהמנוע כבוי בחלק מהנסיעה מבליטה רעשים אחרים, אבל בסינון שני אלה ממש לא מדובר ברכב רועש. יש רעשים שטיפה בולטים מבתי הגלגלים. וכן, כשעומדים ברמזור והמנוע ניעור פתאום, אז הוא מפתיע ונוכח, אבל רחוק מהגדרה של רועש.

 

לראות

לא החלטתי. פרצוף נאה בסה"כ, אך הוא כמו האאוטבק של סובארו, איזה מן שלב ביניים בין סטיישן לקרוסאובר. יותר מהכל הוא בעיקר צנוע וגם אחרי שנהיה פופולרי, בעיניי לפחות הוא לא נמאס. גופי התאורה, על אף ההלוגן, מאירים מעולה. מאחורה יש לדים רק לאור הדרך והבלימה.

 

לנסוע

אז בשקלול יש לנו 141 כ"ס. רבות נכתב על מנועי קיה ויונדאי, על שלל הכ"ס מול דלות הביצוע. פה מרגישים בהחלט את השילוב עם המנוע החשמלי אבל בטורים גבוהים נחשף פרצופו האטמוספירי, שלא לומר הקוריאני. שם הוא חסר מחץ, בעיקר מייצר רעש. המצב משתפר באופן משמעותי בהסטה למצב ספורט ולא ברור מאיפה הוא מייצר את הדחף הזה פתאום ואיפה זה התחבא עד לפני שניה.

אך בכל שאר טווח הפעולה, מדובר בביצועים נאים פלוס, לא חסר אף פעם כוח שמספיק לעקיפה בטוחה או לעליה ארוכה. הגיר הוא בן לוויה טוב בהחלט.

השילוב של רובוטי עם תנועה חשמלית הוא מוזר בהתחלה, במיוחד כשההילוכים מתחילים לעבור. אנחנו הרי מצפים לרעש הרגיל ובמקום זה מקבלים זמזום. למעט בתחילת הנסיעה, שם יש מעין זינוק מוחשי של תחילת תנועה על החשמלי ושילוב ההילוך, שאר עבודת התיבה חלקה לגמרי, כולל תחת עומס.

כפי שכבר נכתב, תיאורטית עד 45 קמ"ש הנירו יכול לנוע בעזרת החשמל בלבד. בפועל אם תאיצו חזק מהמקום או אם לא תהיה מספיק טעינה, הוא יניע את הבנזין. מצד שני, במישורים ובירידות, גם ב-100 קמ"ש, הוא מכבה את המנוע ונע חשמלית בלבד.

הבלימה היא רגנרטיבית והיא מצריכה התרגלות. התגובה טובה אך נדמה שיש ללחוץ חזק יותר כדי לקבל את הבלימה הנדרשת והמהלך ספוגי וקצת ארוך.

רמת הנוחות טובה פלוס. גם כבישים שבורים לחלוטין עוברים לנירו מבלי שהם עוברים לגב של הנוסעים. זה לא שלא מרגישים שום דבר, זה כן שהכל מרוסן מאוד ואין חבטות. הפתעה אפשר לרשום בתחום הדינאמי. לא תקראו פה השתפכות מוזרה על רכב נוסעים, לא. כן תקראו על היגוי מהיר (הגם שהוא קל מדי), על שינויי כיוון חדים, משהו שהוא טיפה על הסקאלה השובבה.

 

לחסוך

למען הנוחות אני מעגל מספרים. בשנתיים (נכון לינואר 2019) עשינו איתה 50 אלף ק"מ והצריכה די בעקשנות נעמדת על 1:20 וזה כולל כל תוואי אפשרי, עם נטייה לבין עירוני הררי. לנירו קדמה פיאט בראבו, שבעצמה לא היתה שתיינית גדולה אך סיימה אצלנו את הקריירה עם 11.7 ק"מ לליטר. בחישוב גס, חסכנו כ-5200 ₪ בדלק בשנה הראשונה ובשניה סכום דומה.

 

לטפל

טיפול ב-15 אלף עלה 630 ₪. ב-30 אלף עלה כ-800 וב-K45 ירד שוב לאיזור ה-600 ומשהו.
צמיגים (Michelin energy saver) הוחלפו עקב בלאי ממשמש ובא בערך ב-45 אלף ק"מ ברבעיית toyo cf2 שהוכיחו את עצמם בבראבו, סט טרי ב-1300 ₪. סיכום התחזוקה הקצר והזול ביותר שכתבתי על רכב כלשהו, בשנתיים של בעלות.

 

לסכם

לצד האיוניק, אני מתקשה למצוא חבילה כוללת מוצלחת יותר מהנירו. מי שמחפש משפחתית ב-130-140 חייב לעצמו לרשום את הנירו גבוה בסולם.

יש לכם שאלות? אתם בעלים של קיה נירו ורוצים לספר לנו על חוויית האחזקה שלכם? הצטרפו לדיון בפורום.