פרארי 488 ספיידר - סקירת גולשים

כחלק מהתרפיה החצי שנתית שלו, יצא גיל לטיול חובק גרמניה כשהפעם הפרטנרית שלו הייתה אדומה, מופשלת גג, ועונדת סוס צוהל. טיול עם פרארי 488 ספיידר

יום ראשון, הטיסה מתעכבת בשעה. מודיע ליבגני, המשכיר, שלא אגיע למלון לפני 23:00. האכזבה הראשונה של הנסיעה נרשמת - זה מאוחר לו, והוא יוכל להביא לי את הרכב "רק" למחרת בבוקר. נו טוב, עוד כמה שעות לא יהרגו אף אחד.

למחרת בבוקר, קובע עם יבגני ב-9:30 ואלו התמונות שאני רואה על הבוקר. כחובבי נהיגה, אני שואל אותכם, יש יותר טוב מזה?

לוקח את יבגני איתי לחניון כדי שיעזור לי להבין אם הרכב יכול להכנס לחניון הגרוע של המלון או לא (ביררתי איתם לפני והיה נראה כאילו זה בסדר גמור). לרכב שדה ראיה נוראי. תוסיפו לכך את החוסר במצלמות (יש רק חיישנים) ונורא מורכב לעבור במקומות צרים. שתי הכנפיים הקדמיות נותנות תחושה של סמי-טריילר. בכל מקרה, נכנסנו לחניון. לרכב שלום. אחרי שיבגני עוזב אני לוקח כמה דקות להכיר את החיה.

קצת על הרכב -  פרארי, כמו יצרנים רבים, הקטינו את נפח המנוע, כאן הירידיה היא מ-4.5 ליטר ל-3.9 ליטר אך זו ירידה לצורך עליה, אז הם הוסיפו שני מגדשי טורבו כדי "לכפר" על חוסר הנפח, וביחד יש לנו 670 סוסים ו-77.5 קג"מ. לרכב שני מושבים, כיאה לרכב ספורט קצה.

אין ספק שפרקטיות היא לא הצד החזק של הרכב. לא השתמשתי בתא המטען אבל הוא בטוח קטן מאוד. כניסה ויציאה לרכב לא מומלצת לבני 80 ומעלה (בגופם או בנפשם) או לאנשים הסובלים מבעיות גב, לב, צוואר, רגליים, ברכיים, נשים בהריון, חולי פרקינסון, או סתם נטולי קואורדינציה בסיסית. אין יותר מידי כפתורים, והכל דיי אינטואיטיבי, אולי חוץ מהוינקרים שנמצאים על ההגה (לוקח זמן להתרגל). החומרים מרגישים מצויין ויוקרתיים. מבחינת קשיחות, הרכב קשיח ללא ספק גם במצב הכי פחות קרבי שלו.

יוצאים לדרך. כבר ברחוב השני ה-GPS מאבד קליטה. אני לא בארץ ואין לי מושג איך או לאן לנסוע. בטח לא בעיר. מאותו הרגע, לקח לי שעה וחצי לצאת מהעיר (במקום כרבע שעה במצב תקין). כל פעם עצרתי, ניסיתי כל דבר כדי לקבל קליטת לוויינים כדי לדעת איפה אני נמצא ולנסות לצאת משם. את הכבישים שמחוץ לעיר אני קצת מכיר כי זו לא פעם ראשונה שאני עושה את המסלול הזה אבל בהחלט שמהבחינה הזו היה יום שחור.

נחזור לנימה חיובית. לרכב מספרים טובים משל הלמבוריגיני הוראקאן ולאאודי R8 V10 plus אותן דגמתי לאחרונה, אבל איכשהו זה לא מרגיש כך. הרכב מאיץ מעולה אבל אין את הבעיטה המוכרת במהירויות של בין 100 ל-150 קמ"ש כשמדביקים את דוושת ההאצה למטה כמו בלמבו ובאאודי.

מגיעים לכבישים המעניינים. גם לפני שנה וחצי, שהייתי בכבישים הללו, זכור לי שהם היו רטובים. תוסיפו לכך את העובדה שלרכב הנעה אחורית ואת החרדות שיש לי עוד מימיי הקאדילק ATS-V ואני שומר על איפוק רב. כל נגיעה בדוושת ההאצה בסיבוב גוררת יציאה של הזנב גם כשכל הבקרות דלוקות. בקו ישר, הרכב מתפרע בכל הדבקה של דוושת ההאצה גם מעל 100 קמ"ש. עוד דבר מוזר, כשהרכב במצב אוטומטי ומוריד הילוכים לבד, בכביש רטוב, גם יש תחושה מוזרה מאוד של איבוד שליטה. זה משהו שאני לא מכיר משום רכב. אבל לאט לאט לומדים...

עד כמה הרכב הזה טוב? הגעתי לפניה עיוורת מהר מידי. בנוסף לכך גם הגיע רכב ממולי. במהירות הזאת עם פניה כזאת במכוניות כמו RS3 ו-A45, האף בוודאות יצא החוצה ויצור במינימום מצב לא נעים בכלל עם הרכב שבא ממול, במקרה הגרוע יותר, זה גם היה עולה לי בהשתתפות עצמית, לא סיפור זול במכונית של כרבע מיליון אירו. כאן? הצחקתם אותה. כאילו שפניתי פניית 90 מעלות ב-5 קמ"ש. פשוט צחקה לי בפנים. אני, בתגובה, כמובן החזרתי חיוך גדול מאוד.

את היום הראשון סיימתי בגילוי הבעיה של ה-GPS. מסתבר, שחלונות הצד והשמשה הקדמית מצופים בחומר להגנה משמש שחוסם את קליטת הלוויינים. העניין הזה נאמר לי בעבר על רכב אחר אבל הייתי בטוח שזה שטויות. מסתבר שלא. מה עושים? אמרנו 488, אבל גם אמרנו ספיידר, לא? התשובה המתבקשת הגיעה מהר - פותח את הגג במרכז מינכן והרי זה פלא, הניווט עובד כמו שעון גרמני. מה שכן, אתה הופך להיות מרכז העניין בעיר. מי שמכיר אותי, יודע שאני בד"כ נחבא אל הכלים. לא נורא. נשרוד.

ביום השני שמתי את הטלפון על חלון הנוסע והשארתי פתח קטן כדי שתהיה קליטה. יוצאים ממינכן לכיוון באד טולץ. בהתחלה אוטובהן כדי לחמם את המנוע:

אח"כ כבישים צדדיים, ואז אלה המפותלים והמעניינים באמת. הפעם הכביש יבש. יציאה חזקה מפניה עם בקרות טיפה משוחררות והזנב יוצא קצת. כיף בלתי רגיל. ומה לגבי הסאונד של הרכב? כן, ללמבו יש 10 צילינדרים ואין טורבו. כן, נפח המנוע של הלמבו הוא 5.2 לעומת ה-3.9 של הפרארי.

בהן צדקי, לטעמי האישי בלבד, לפרארי סאונד טוב יותר. יותר בשרני, ואני אוהב אותו יותר. עוד דבר שאהבתי ברכב, לנהוג עם גג פתוח כשהטמפרטורה הגבוהה ביותר היתה 13 מעלות זו אולי לא חוויה מרנינה במובן הקלאסי של המילה, אבל פרארי מאפשרת לך לפתוח את החלון האחורי שנמצא ישר בינך לבין המנוע,  הסאונד מתעצם, המזגן מכפר על החום, ואתה - אתה מבסוט כתיר. הנוף בדרך מהפנט לפרקים

ואיך אפשר בלי הצצה לדרך קסלברג הנפלאה:

ומה לגבי מהירות מירבית?

אירוע משעשע מאוד שארע לי בדרך חזרה למלון ביום השני. ניגש לרכב הומלס (לפחות נראה ככה), נגע בסמל של הפרארי והצטלב. לא ברור מה היה האקט הזה אבל אותי זה ממש שיעשע.

לסיכום אומר שזו חוויה בילתי רגילה. כן, היא יקרה, אבל בחיים מה שטוב בד"כ עולה (לא בהכרח כסף). זאת התרפיה שלי אחת לחצי שנה ואני מקווה לעוד שנים רבות כאלו של הנאה.

יש לכם שאלות לגיל? רוצים לספר לנו על טיול הנהיגה שלכם? או סתם להצטרף לחגיגת הקנאה וללכלך עליו מאחורי הגב? הצטרפו לדיון בפורום.