אלפא סטלביו - מבחן דרך

אלפא רומיאו סטלביו הוא הקרוסאובר הראשון וההזדמנות האחרונה של אלפא. האם הוא מנצל אותה?

תקציר תולדות האנושות

כמות המילים שנשפכו על הסטלביו, גם מעבר ההרים האיטלקי וגם הקרוסאובר הראשון של אלפא, מגמדת פחות או יותר כל מכונית אחרת. להוציא אולי את הג'וליה - זו של אלפא, לא זו של רומאו. וזה קרה אפילו לפני שצמיגי הרכב בכלל פגשו באספלט של כדור הארץ. עוד כשקראו לו "קאמאל קונספט" לפני כמעט 20 שנה. בדרך כלל אני לא חובב טחינה-עד-דק של מכוניות שאפילו לא קרמו פח וכבלים, אבל הפעם אני יכול להבין. למה אני יכול להבין? ובכן, כי הסטלביו הוא חשוב. כמה חשוב? יש לא מעט שיטענו שהוא ההזדמנות האחרונה של אלפא.  

אלפא רומיאו נמצאת במצב לא מזהיר, עד לפני שנתיים - הרף עין במונחי עולם הרכב - היו לה שני דגמי מיינסטרים - המיטו והג'ולייטה, שתיהן נמכרות הרבה מאוד זמן, שתיהן פחות מודרניות, טכנולוגיות ויוקרתיות מהמתחרות שלהן, ולשתיהן חסר אותו ה-X פקטור שמשך אליו עשרות אלפי חובבים מושבעים. מצבה של אלפא עד כדי כך לא מזהיר, ששניים מחבריי הקרובים, שניהם "אלפיסטים", החליפו לאחרונה שתי אלפות במכוניות ממותגים אחרים.

אז למה הסטלביו הוא ההזדמנות האחרונה של אלפא? זה פשוט. כבר היינו שם בעבר, עם מותג אחר, שגם במרכזו עומדת האהבה לכל דבר מונע בדלק מאובנים, ושגם הוא היה במצב לא מזהיר. למותג ההוא קוראים פורשה, ובסוף שנות התשעים הוא עמד על סף פשיטת רגל. אנשים פשוט לא קנו מספיק מכוניות ספורטיביות הארדקוריסטיות. פורשה לקחה מפולקסווגן, איתה היא הייתה במערכת יחסים הדוקה מאז ומעולם, את הפלטפורמה של הטוארג ופיתחה את הקאיין. המכירות גדלו פי 5 במשך 13 השנים לאחר מכן, פורשה יצאה מהבוץ, ועולם רכבי היוקרה הספורטיביים הבין שגם הלקוחות שלו, כמו כל שאר העולם, רוצים קרוסאוברים.

חזרה לאלפא, ולסטלביו. ולסיבה בגינה הוא נחשב בעיני רבים להזדמנות עבור אלפא לחזור לעצמה אחרי שנים ארוכות של מוצרים סבירים ולא יותר. אם אלפא תצליח לעשות עם הסטלביו את מה שעשתה פורשה עם הקאיין, זה יזרים למחלקות המו"פ את המזומנים שהם צריכים, אלפא תוכל לייצר את הג'ולייטה עם ההנעה האחורית שהיא מבטיחה לנו כבר שנים, והשם אלפא יחזור להרטיט לבבות של חובבי רכב בכל העולם, ולא יגרור את ה"פיאט בתחפושת" שנהוג לשמוע היום.

קח, יש פה הזדמנות

ואם אתם מבולבלים אחרי שקראתם את הפתיח הזה, תחשבו איך הרגישו חברי הצוות שניגשו ללוח לבן אחרי שקיבלו הוראה "תתכננו קרוסאובר של אלפא". לא משימה פשוטה.

וכשמגיעים עם הבסיס הזה, אפשר להבין חלק מהבחירות שעשה אותו צוות. כך למשל אפשר להבין את העיצוב, שמסמן V על כל הסעיפים החשובים, בראשם הגריל האיקוני מלפנים והחלונות הקטנים שיוצרים פרופורציות שריריות, אבל פוסח כמעט על כל דבר אחר שהיה עשוי לגרום לסטלביו לבלוט. המעצבים, כך נראה, כיסו את ה"חובות" שלהם למותג, ומשם החליטו לשחק הכי בטוח שאפשר.

אולי זו הסיבה שאחרי שעוברים את החזית המוחצנת (מדי, לטעמי), נשארים עם מרכב סתמי וחסר מעוף למדי. בגרסת התלתן מגיעים לעזרת חבר גם חצאיות, חישוקים, ופגוש אחורי עם ארבעה אגזוזים שמצילים את המצב, אבל בגרסאות הרגילות הסטלביו לא מאוד מעניין למראה. סוג של ג'וליה האצ'בק ולא הרבה מעבר לזה.

בפנים, המצב גרוע הרבה יותר, או טוב הרבה יותר. תלוי מה הפרספקטיבה שלכם. תא הנוסעים זהה כמעט לחלוטין לזה של הג'וליה, כאשר ההבדלים העיקריים הם הקו העליון של הדשבורד, ששטוח לכל רוחבו למעט  שתי דבשות לשעונים, בניגוד לזה המשופע מעט בג'וליה, גם מיקום פתחי האוורור ופס העיצוב מעט שונים, אבל אלה דקויות שאף אחד לא ישים לב אליהן.

אז למה גרוע, או למה טוב? ובכן כי התא בסטלביו כמעט זהה לא רק לג'וליה, אלא גם לסדרה 3 של במוו. שזה מעולה אם אתם אוהבים את תאי הנוסעים של במוו, והרבה פחות מעולה אם אתם מצפים למשהו מעניין יותר מהחברה שהביאה לנו את הספיידר ואת ה-159 סטיישן.

לטעמי, אגב, עיצוב ואיכות החומרים בתא הנוסעים הם שתיים מהנקודות הטובות ביותר של הסטלביו. כל פיסות העור רכות ונעימות, העיצוב לוקח את השפה של במוו ומזריק לה את מעט היוקרה שכל כך חסרה בתאי הנוסעים של הבווארית, ומשוטי העברה ההילוכים... שאין לי דרך לא מגונה לתאר כמה שהם טובים.

ההרכבה, מאידך, פחות טובה. וכשאני אומר פחות טובה, אני מתכון הרבה, אבל הרבה!! פחות טובה. הפקדים על הקונסולה המרכזים מפיקים נקישות חלולות בשימוש, סיבוב גלגלת ה-DNA מזכיר רעשן פורימי מהזן הזול והמעצבן ביותר, לחיצה על כמעט כל פיסת פלסטיק משחררת חריקה, ואפילו בפניות ארוכות ומהירות השתחררו לאוויר תא הנוסעים לא מעט "קרחצנים" לא יוקרתיים בעליל.

המושבים של הסטלביו זהים לאלו של הג'וליה, כולל תנוחת הישיבה הנמוכה. המרווח, כצפוי, טוב יותר. בזכות העובדה שהמושבים בכל זאת מעט גבוהים יותר, ותא המטען טוב משמעותית בזכות פתח הטענה גדולה ונוח.

אלפא

אבל לא התכנסנו כאן כדי ללטף דשבורדים (טוב, אולי קצת). מה גם שזו אלפא, ובאופן היסטורי "גימור טוב" באלפא זה פחות או יותר כמו בייקון-ציז'בורגר במקדונלדס הכשר. אלפא אמורה להחניף לנהג במקומות אחרים לגמרי.

הסטלביו נמכר בישראל עם שני מנועים (להוציא התלתן שטרם הגיע) - שניהם בנפח 2.0 ליטר, שניהם מעבירים את כל הכוח לארבעת הגלגלים, ושניהם משודכים לתיבת ZF8 אוטומטית פלנטרית משובחת. ההבדל העיקרי הוא בהספק - 200 כ"ס ו-33.6 קג"מ במנוע החלש יותר, ו-280 כ"ס ו-40.8 קג"מ בחזק.

אם אתם בקטע של נהיגה, ואם אתם שוקלים אלפא אז אתם כנראה בקטע של נהיגה, ההמלצה החד משמעית היא ללכת על המנוע החזק יותר. 200 כ"ס אמנם היו "בסדר" על הג'וליה, אבל כשנדרשים להזיז את הסטלביו כמו שאלפא צריכה לזוז, הם מרגישים קצת... ובכן, קצת. הבעיה היא שגרסת 280 כוחות הסוס מגיעה רק ברמת הגימור הגבוהה ביותר של הסטלביו, שעולה (נכון לרגע זה) כ-385 אלף שקלים, בעוד זו שנבחנה זולה ממנה ב-35 אלף ₪. פער לא קטן.

מהרגע הראשון שהסטלביו מתחיל לזוז, אני מרגיש שחסר לי משהו. אני לא מרגיש את הכביש. כלומר, לא בדיוק את הכביש עצמו, אלא את המרקם שלו, החספוס שגורם להרבה מכוניות להרגיש כאילו המתלים כל הזמן עושים משהו. כאן זה פשוט נעלם, וזה מעולה.

גם בידוד רעשי החוץ טוב, חבל רק שלא טרחו להשתיק את תא הנוסעים כמו שטרחו להשתיק את העולם החיצון. הנוחות גם היא טובה, הסטלביו מרגיש דומה מאוד לג'וליה - רק טיפה יותר קשיח. התמודדות עם פגעי סלילה, בורות, או מדרגות בכבישים מהירים מתבצעת בלי שיותר מדי יעבור למושבים.

ההגה קל, ומהיר - מאוחר יותר נגלה שהוא אפילו מהיר מדי לטעמם של לא מעט בוחנים. אבל הוא מדויק כמו כלב גישוש סמים ובזכות המהירות והעצבנות הוא גורם לכך שהסטלביו צולל לתוך פניות בנחישות וזריזות מרשימה. וזה עוד לפני שהעברנו את בורר המצבים למצב דינאמי.

בדרך כלל, בוררי המצבים האלה הם גימיק די מיותר. או שהם משפיעים בצורה כל כך מינורית שאפשר להבחין בהבדלים רק עם סטטוסקופ, ובמקרים אחרים הם הופכים את המכונית לעייפה ועצלה במצב קומפורט, או לחלופין ששה אליי קרב יותר מטירון של הצנחנים במצב ספורט. בסטלביו, אלפא איכשהו הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי - מצב קומפורט נעים ושימושי ביומיום, אבל מספיק חי כדי לו לשלוח אותך לבורר בכל עקיפה, ומספיק מושחז במצב ספורט, אבל לא ברמה שתחטוף זעזוע מוח בכל בלימה.

ואם כבר מצבים, אז בולמי הזעזועים אמנם לא משנים את קשיחותם, אבל אני חייב להגיד שלא הרגשתי איזשהו צורך בכך. הם מספיק נוחים בתחילת המהלך, ומשככים מעולה את אותו חספוס של הכביש וגם מהמורות רציניות יותר, וכשהם מכווצים הם מספיק קשיחים כדי לשמור על המרכב מרוסן (אחרי רכינה ראשונית מורגשת יחסית) בשינויי כיוון זריזים או בפניות מהירות וארוכות.

האחיזה גבוהה, והסטלביו ואני שועטים במעלה איזה כביש מפותל. הרבה פחות כיף כאן לשנינו מאשר היה עם הג'וליה, אנחנו לא מתקשרים באותה רמה, והמנוע לא מצליח לנצל את השלדה ולהזיז את המשקל כאן כמו שהוא עשה שם. ההנעה הכפולה מרחיקה אותי מסף האחיזה שלו, ויחד עם ההגה התזזיתי הקצב גבוה יחסית, אבל פחות מעניין לי.

תוך כדי הפיתולים, אני מנסה להשוות בראש את הסטלביו למתחרים שלו - בכבישים האלה הוא יאכל את ה-Q5 ואת ה-GLC, ובטח שאת ה-XC60, בלי מלח. אולי רק ה-X3 ייתן לו פייט אמיתי (טרם נהגנו). אבל מה עם שאר החיים? מה עם האבזור העשיר יותר של הוולוו (במיוחד בגרסת הפלאג-אין), ועם הטכנולוגיה המודרנית יותר של האאודי, או סמל הסטטוס שהוא המרצדס? כנראה שבכל אחד מהפרמטרים האלה, קל וחומר בפרמטר התמורה למחיר, תוכלו למצוא תשובה נכונה יותר.

יותר מדי אלפא?

בסופו של דבר, אני מבין שהמתחרה האמיתית הגדולה ביותר של הסטלביו, היא דווקא הג'וליה. שניהם שמים במרכז הכוונות שלהם את האלפיסטים הבוגרים, אלה שרוצים סדרה 3 של אלפא או לחלופין קצו במכוניות נמוכות אבל עדיין לא מוכנים לקבל את המכונית שלהם עם שום דבר שהוא נחש על החרטום.

וכשמסתכלים עליו ככזה, הוא סוג-של עושה שכל. הוא אמנם נופל מהג'וליה, בנוחות, בהתנהגות, ובביצועים, אבל ממש לא באופן משמעותי. מצד שני הוא נותן תא מטען נוח יותר, תנוחת ישיבה גבוהה יותר (לחובבים), וגם את הדבר שאלפיסטים (וחובבי רכב באופן כללי) הכי אוהבים בעולם - יחודיות.

הבעיה היא, שעם ייחודיות לא הולכים למכולת. כלומר, אפשר ללכת, אבל יבעטו אתכם החוצה עד שתביאו כסף. ואם הסטלביו רוצה להביא לאלפא מספיק כסף כדי לפתח מכוניות חדשות ומעניינות, להחזיר עטרה ליושנה ו"לחזור להיות אלפא", הוא חייב להיות הרבה יותר אטרקטיבי, הרבה יותר מיינסטרים, ובאופן אירוני, הרבה פחות אלפא.