אינפיניטי Q60 - מבחן דרך - היפה והחיה

אינפיניטי Q60 היא כנראה אחת המכוניות הכי יפות שמסתובבות על כבישי ישראל. אבל בשביל זה לא צריך מבחן. בשביל לראות איך נוסעת חיה עם 405 כ"ס מ-3.0 ליטר ושני מגדשי טורבו, דווקא כן

היה היה, בארץ רחוקה

הסיפור של אינפיניטי Q60 מתחיל לפני 8 שנים בערך, וזה סיפור - לפחות החלק הראשון שלו - די מעניין. המכונית שהכניסה את אינפיניטי לתודעה של חובבי רכב, מחוץ לארה"ב בכל אופן, הייתה מכונית שהייתה צבועה בשילוב של מין כתום דהוי ואפור/חום מוזר. המכונית הזאת השתתפה בסרט שעיצב את דעתם של צעירים בכל העולם, והסרט הזה בדיוק, היה גם נקודת תפנית.

הסרט המדובר הוא "מהיר ועצבני 4", ואחת העובדות האירוניות לגביו היא שדווקא הסרט הזה היה אחד הגרועים ביותר בסדרה (יחד עם זה שקדם לו) אבל עם זאת היה אחד החשובים שבה. הנקודה היא כזו, עד הסרט השלישי, "כוכבות" הסרטים - כלומר המכוניות שהשתתפו בהם - היו מכוניות פופולאריות בסצנה המוטורית של ארה"ב. אולם מהסרט הרביעי ואילך התמונה התהפכה, יצרניות הרכב יצרו קשר עם מפיקי הסרטים על מנת שאלה ישלבו בהם את הדגמים שלהם, ובכך יהפכו אותן לכוכבות גם מחוץ למסך. זה בכל מקרה מה שהשמועות מספרות.

למכונית ההיא קראו G35 קופה. והיא הביאה את אינפניטי - שניסתה במשך כמעט שני עשורים להתנער מתדמית ה"מכונית לזקנים" שדבקה ביצרניות יוקרה לא-גרמניות-או-אמריקאיות בקרב לקוחות צפון אמרקיאיים - לקדמת הבמה, והיא עשתה את זה, כמו שאומרים באמריקה: With a bang. מאז, מיצובה של אינפיניטי הלך והתחזק. וה-35G (וגם ה-G37) קופה, הפכה להיות מכונית מדוברת, פופולארית ומבוקשת.

אבל אז משהו קרה. אולי זה היה הצונאמי שפגע אנושות בתעשיית הרכב היפנית, אולי זאת הייתה ההעדפה להתמקד בדגמים אחרים, אבל ה-G קופה נזנחה. היא המשיכה לשרת את אינפיניטי בלי שינויים מהותיים מתקופת הזוהר שלה בצמוד להשקת הדור השני (שנקרא עדיין G35) בשנת 2007 ועד סוף 2015 (שנתיים אחרי שהושקה ה-Q50 סדאן), אחרי שהחליף את השם פעמיים, ל-G37 ואז ל-Q60.

מה שמביא אותנו ל-Q60 החדשה, או בעצם הראשונה. למרות שהיא לא באמת הראשונה, כי ה-G37 קיבלה את השם Q60 ב-2013. אבל די. התבלבלנו מספיק.

 

בל

תסתכלו עליה. עכשיו תסתכלו על המכונית שלכם, עכשיו תסתכלו מהחלון, תנסו למצוא משהו דומה. לא מצאתם? תחזרו אליה. ותמשיכו לבהות. לפני אי אילו שנים, כשבדיוק הוצאתי רישיון נהיגה, אל אולם התצוגה ליד בית הורי בדיוק הגיעה אאודי A5 חדשה. היא הייתה יצירת מופת, ובכל פעם שהייתי עובר לידה הייתי עוצר את המכונית של הורי בצד, ניגש לחלון, ומסתכל עליה.

הייתי מנסה לחשב כמה מכוניות כמו זו שהגעתי בה אבא שלי צריך למכור כדי לקנות אחת כמו זו שעומדת בצד השני של הזכוכית, ואני יכול להגיד לכם בלב שלם שאם הייתה עומדת שם Q60 כנראה שגם הייתי משכנע אותו לעשות את זה. ה-Q60 הזו, אם להאניש אותה - היא שילוב מושלם בין חושניות, יופי, ורושם. המותניים רחבים בדיוק במידה, הישבן מעט בולט, השפתיים עבות וחושניות. היא פשוט יפה.

היא לא וולגרית, היא לא מוחצנת, היא יפה. יפייפיה. השילוב בין זוויות חדות וקווים זורמים בצורה פשוט מושלמת, הפרופורציות נכונות ב-1000% (אין פה 0 מיותר), היציבה רחבה ומשדרת ביזנס. ועל המרכב מפוזרים תגי 3.0t ו-AWD, שמזכירים שהיא לא רק משדרת ביזנס, אלא שזו מטרת הנסיעה.

היא גורמת לכל מכונית אחרת על הכביש פשוט להיעלם, להיראות אנמית, סתמית, מגושמת או בת 200. אבל אל תקשיבו לי, תשאלו את מאות זוגות העיניים שעקבו אחריה בנסיעה, בחנו אותה ברמזורים, והסתובבו סביבה בכל מקום בו היא חנתה. מה שכן, העובדה שהיא ממש נראית כמו מאזדה 6 קופה מעט הורסת את העניין. וזה לא עלבון ל-Q60, אלא חתיכת מחמאה ל-6.

 

קוגסוורת'

בפנים המצב הרבה פחות טוב. וזה לא כי בפנים המצב לא טוב, אלא פשוט כי מאוד קשה להתחרות עם החוץ. תא הנוסעים של ה-Q60, לפחות עד גב המושבים הקדמיים, זהה כמעט לחלוטין לזה של אחותה הסדאנית, זה קצת מקלקל את תחושת הייחוד, אבל לא באופן משמעותי.

איכות החומרים בסלון טובה, אבל לא יוצאת דופן ביחס למתחרות. העיצוב, מאידך, וזה משהו שנכון גם לגבי שאר ליין הדגמים של אינפיניטי - מעט מיושן. פיצול תצוגת מערכת המדיה לשני מסכים מרגישה מיותרת, במיוחד לאור העובדה שבמסך העליון כיכבה רוב הזמן מערכת ניווט נטולת מפות ישראליות שהראתה בעיקר ים. מאינפיניטי נמסר כי ניתן להתקין Waze שיוצג במסך העליון. רק שלטעמי המילה הנכונה היא לא "ניתן" אלא "חובה", אלא אם כן אתם בקטע של להגיד לכל מי שנכנס לרכב "תראו! אנחנו נוסעים בים!" (וזה הרבה פחות מצחיק ממה שזה נשמע בראש שלכם).

גם בשאר המערכת מרגישים את הגיל של הפלטפורמה. הגרפיקה מיושנת, מערך המצלמות ההיקפיות יעיל מאין כמוהו, אבל הרזולוציה שלו גרועה, ומערכת התפריטים יותר מסובכת מסערת רגשות של טינאייג'ר ממוצע.

אבל המערכת הזו היא כנראה חסרון המהותי היחיד ברשימת האבזור של ה-Q60, כי היא מאובזרת טוב מאוד כבר ברמת הכניסה, ובגרסת הקצה שנמצאת כאן היא עומדת ראש בראש עם כל אחת מהמתחרות שלה, וגם עולה על הרבה מהן. בין היתר בזכות מערכת ההיגוי המתוחכמת שלה, מערך בטיחות אקטיבית כמעט מלא (להוציא נהיגה אוטונומית בפקקים) ופנסים עוקבי פניה שקוטפים את תואר "הטובים ביותר שאני זוכר".

גם המושבים של ה-Q60 מצוינים. הקדמיים בכל אופן. הם תומכים מעולה ובעלי בסיס מספיק ארוך וריפוד עור נעים ורך - טובים משמעותית מאלה של ב.מ.וו או אאודי. המושבים האחוריים טובים רק לנסיעות קצרות או לאנשים מתחת ל-1.70 מ'. דווקא מרווח הברכיים מצוין, לא מפתיע לאור בסיס גלגלים של 285 ס"מ, אבל מרווח הראש פשוט מחפיר. אפשר "לנזול" במורד המושב ולהצליח לנתק את הגולגולת מהזכוכית, אבל על כל מהמורה או בכל התיישרות השמשה תזכיר לכם שהיא שם, וגם כשהיא לא תלטף לכם את הראש, השמש תעשה את זה דרך החלון המשתפל שהופך את המושב האחורי לסאונה, או לחממה, לבחירתכם.

אגב מרווח ראש, גם במושבים הקדמיים הוא לא מוצלח במיוחד. ואם אתם שוקלים את ה-Q60, כדאי לכם מאוד לפנות כמה דקות וללכת לשבת באחת. תנוחת הישיבה נמוכה אמנם, אבל גבוהה מהמצופה והמושב לא יורד נמוך כמו במתחרות, וגם במצב הכי נמוך שלו, הראש שלי (179.5 ס"מ) היה קרוב מאוד לגג.

תא המטען קיים. הנפח שלו עומד על 342 ליטר, הוא קצת עמוק וצר ולא ממש נוח, אבל הוא כנראה הסיבה האחרונה שמישהו יבחר ב-Q60 או יפסול אותה.

 

הנסיך אדם

זוכרים שדיברנו על אאודי A5 ועל זה שהיא מתחרה באינפיניטי Q60? אז זה נכון, אבל לא בדיוק. ה-Q60 אכן מתחרה במכוניות הקופה-מבוססות-משפחתית-גדולה של שאר יצרניות היוקרה, אבל הדגם שיש לנו כאן מתחרה בדגמים שמקבלים - לפחות ב"שפת רחוב" - שמות ייחודיים. היא מתחרה ב-S5 של אאודי, לא ב-A. וב-C43 וב-440, ולא ב-C קלאס קופה או סדרה 4 בהתאמה.

למה? קודם כל, בגלל העברת הכוח. גם ה-Q60, כמו כל האחרות למעט הב.מ.וו, מעבירה את הכח לארבעת הגלגלים. מעבר לזה, יש לנו את המנוע. על הזזת ה-Q60 נשואת המבחן אחראי מנוע V6, בנפח 3.0 ליטר, ועם שני מגדשי טורבו, שמפיקים יחד 405 כ"ס. הנתון הגבוה בקטגוריה. יותר מ-326 כוחות הסוס של ה-440, יותר מה-354 של האאודי וגם יותר מה-367 של המרצדס. מאידך, המומנט של ה-Q60 - 50 קג"מ, גבוה רק מזה של הב.מ.וו, והמשקל שלה הוא הגבוה ביותר בחבורה. התוצאה היא שהביצועים שלה הם - באופן מפתיע למדי - הכי פחות טובים בחבורה, עם "רק" 5 שניות למאה קמ"ש - זהים ל-440, ופחותים מה-4.6 של האואודי וה-4.7 של המרצדס.

אבל נתונים לחוד ומציאות לחוד. בפועל, ההפרשים האלה בלתי ניתנים להבחנה בעולם האמיתי, וה-Q60 מאיצה בכזו ברוטליות, שהדבר האחרון שאכפת לי ממנו הוא אם היא כבדה בארבעה קילו או איטית ב-0.19 מאיות למהירות כזו או אחרת. אני עסוק בללחוץ חזק חזק על העיניים שיחזרו למקום ומנסה שלא לתלוש את ההגה מהמקום מכוח האינרציה.

המנוע של ה-Q60 הוא - כמו שתיארו אותו חלק מהבוחנים, גיבור. הוא מביא את המכונית למהירויות מטופשות לחלוטין תוך פרקי זמן מטופשים לא פחות ומאיץ מ-100 קמ"ש כמו שמאיצות מעמידה לא מעט מכוניות שהייתי קונה בשמחה בזכות הביצועים שלהן. אבל רוב הפידבק החיובי אליו דווקא מגיע מהאופי שלו, מאיך שהוא עושה את זה. יש לו מעין חספוס כזה, של פעם. הוא לא מלוטש או עגול כמו המנועים של הגרמניות, הוא לא נותן תחושה שהוא עושה הכל ללא מאמץ או שהוא יכול להמשיך להסתובב גם עד 40,000 סל"ד בלי לשים לב. הוא מודיע לך שהוא מתאמץ, הוא רוטט, הוא מדבר עם הנהג, הוא גורם לך לא רק להרגיש כאילו אתה ממש מושך את הכבל של המצערת דרך הדוושה, אלא שהוא גורם לזה להרגיש כאילו אתה עושה את זה עם האצבעות.

 

מוריס

ואם כבר חוטים, אז זה בדיוק מה שמחבר בין ההגה לגלגלים של ה-Q60. למעשה מדובר בדיוק באותה מערכת של ה-Q50. ואני מצטער, אינפיניטי יכולים לספר לנו כמה סבסטיאן ווטל עזר בכיול המערכת הזו עד מחר, לבני אדם נורמליים, היא פשוט מרגישה מוזר. במצב רגיל ההגה קל מדי, במצב ספורט המשקל טוב, אבל מלאכותי מדי, וכל הרעיון שלו, של להעביר מידע על הגלגלים ועל מצב האחיזה שלה תוך שהוא מסנן את כל ה"רעש" פשוט לא עובד בעולם האמיתי כמו שהוא עובד בפרסומים.

מי שכן מתקשרת, ועושה יופי של עבודה בנושא הזה, היא השלדה. בניגוד להגה, שמעדיף לשחק במשחק השקט, השלדה מצליחה להעביר המון אינפורמציה על מה שקורה ביני לבין הכביש. היא הופכת את הנהיגה ב-Q60 לקלה להפליא, אבל לא כי היא עושה הכל ללא מאמץ, אלא כי אפשר להגיב להכל, ולעשות את זה מהר ובמידה הנכונה שלא תחריף את הסיטואציה. עם משיכה של ארבעה גלגלים מניעים אומנם מאוד קשה להביא אותה לקצה האחיזה, וקשה עד בלתי אפשרי לייצר איתה דרמה, אבל כשהיא כן מאבדת מעט אחיזה קל מאוד לשמור עליה בשליטה ולהחזיר אותה לקו הרצוי. וכל הזמן הזה, ה-Q60 מרגישה חיה, ונושמת. היא מזמזמת פידבק דרך הדוושות, מספרת כמה אחיזה יש לי דרך המושב ומצליחה לגרום לי להרגיש מאוד בטוח על הגבול הזה שבין אחיזה להחלקה.

 

לומייר

ואז הבלמים "נגמרו". הם אמנם החזיקו לא מעט קילומטרים של שימוש לא קל, וכמעט ולא דעכו במהלך הנהיגה, אבל אז הם פשוט נכנעו. וגרוע מזה, הם עשו זאת בבת אחת. הדוושה ירדה לרצפה וקיבלנו בערך חמישית מכח הבלימה שקיבלנו רק שניות ספורות קודם לכן. חשוב לציין שבנהיגה נורמלית, ואפילו אחרי פס אחד או שניים בכביש בית אורן או נס הרים, אין סיכוי שתגיעו למצב הזה.

אולי הבלמים כבר היו בסוף דרכם, ואולי נוזל הבלמים עבר כבר כל כך הרבה מחזורי רתיחה-קירור (רכב המבחן היה כבר עם כמעט 5000 ק"מ, לא מעט במונחים של רכב מבחן ספורטיבי) שזה היה הקש ששבר את גב הגמל. או המשאבה. אבל זה היה מפתיע, ויותר מזה - זה היה מפחיד. רוב הסיכויים שמדובר בתקלה, הבלמים אכן הוחלפו לאחר המבחן הזה (או לפחות זה מה שנאמר לנו מהיבואן). ניסינו לתאם את הרכב למבחן חוזר מזה תקופה לא קצרה (המבחן נערך בספטמבר), אבל גם אחרי אין ספור שיחות עם דוברות היבואן הדבר לא עלה בידנו.

בכל מקרה, לאחר התקרית הורדנו את הקצב, וגילינו שלמרות שהאינפיניטי Q60 היא מכונית אטרף די קיצונית, היא יכולה להיות גם די נוחה. היא מסננת רעשים מצוין והבולמים האדפטיביים שלה הופכים אותה למאוד נוחה. למרות שכיסיתי איתה כמעט 1000 ק"מ ביומיים, ולמרות שהיא ניסתה להרוג אותנו פעם אחת (אני לגמרי יכול להבין אותה, אגב) היא עדיין השאירה עלי רושם מצוין, של מכונית מאוד עגולה ושלמה, שעושה הכל מצוין.

היא אמנם לא לוקחת שום תחום לקצה - היא לא נוחה כמו לקסוס RC, מתנהגת כמו 440, ברוטאלית כמו C43, או יוקרתית וטכנולוגית כמו S5, אבל היא מצליחה לעשות 98% מכל מה שכל אחת מהן עושה, וזה הופך אותה למתחרה יותר מלגיטימית בקטגוריה הצפופה הזו. אם ברשימת הקניות שלכם נמצאת "קופה יוקרתית מהירה" ה-Q60 לא רק צריכה להיות שם, היא חייבת להיות שם. רק תעשו לי ולעצמכם טובה, תדאגו לשמור על הבלמים.

רוצים לקרוא מה חשבו מובילי הדעה שלנו על אינפיניטי Q60? יש לכם שאלות עליה? הצטרפו לדיון בפורום.