תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • סאנגיונג
  • סאנגיונג אקטיון ספורט
  • סאנגיונג אקטיון ספורטס - מבחן דרך

    סאנגיונג אקטיון ספורט

    איתמר יצא לבחון את הסאנגיונג אקטיון ספורטס המחודש, ונזכר בדוד שלו מאמריקה

    • 23-07-2017
    • מאת: איתמר ורהפטיג | צילום: איתמר ורהפטיג

    בניגוד להרבה ילדים בשנות ה-80 שלא שפר עליהם מזלם, אני תמיד השווצתי שיש לי דוד באמריקה. ל"אנקל ג'ק" הייתה חווה ענקית באייווה, ממש ענקית, איזה מלאנתאלפים אייקר של שדות תירס, חוות סוסים, שלל ג'ון-דירים בחצר ורק שעה וחצי נסיעה מהעיר הגדולה, שהייתה לא גדולה יותר מקריית גת. אבל בניגוד לקריית גת שלנו, שהוציאה דברים כמו אינטל ונינט טייב, הקריית גת של אייווה היא עיירת שדה מנומנמת שהאטרקציה היחידה בה היא פסטיבל בוקרים מקומי שבסיומו מוכתר הקאובוי אלוף המחוז, וגם זה אחת לשנתיים.

    על אף הריחוק הגיאוגרפי, אנקל ג'ק היה משתדל לפקוד את ארץ הקודש כמעט בכל קיץ. ג'ק ומשפחתו היו עולים על סבן-פורטי-סבן ונוחתים בבן-גוריון היישר לקלחת המהבילה של חודש אוגוסט. בכל פעם שהגיעו לביקור דאג אנקל ג'ק להביא לי במתנה איזה צעצוע שווה שאי אפשר היה להשיג בארץ, כזה שכל שאר החברים שלי היו מקנאים. פעם זה היה רובוט ענקי עם קולות ואורות, פעם זו הייתה ספינת פיראטים גדולה עם מפרשים ותותחים, פעם זה היה סט לגו של רכבת ופעם אחת הביא לי דגם גדול ומציאותי של טנדר עם דלתות נפתחות. "בחווה שלי יש פיקאפ כזה בדיוק" אני זוכר אותו אומר במבטא אייווה'י כבד, "זה פורד F100 עם מנוע חזק מייאוד!". מיותר לציין שהטנדר הזה הפך בין רגע לצעצוע האהוב עלי. מה לא עשיתי איתו, על הרצפה, על השטיח, בבוץ בגינה, בשלוליות מים – טחן הכל כאילו הוא מינימום היילקס. בדיעבד ובסטנדרטים של היום טנדר אמריקאי עם מנוע בנפח 3.5 ל' שמוציא ביום טוב 100 כ"ס זה לא בדיוק א גרוייסע מציאה, אבל בארצות הברית, איפה שלגודל יש משמעות, פורד סדרה F זה הרכב הכי נמכר By far וליטר בנזין עולה בערך חצי אגורה – אתה לא באמת עושה חשבון ונוסע במה שבא לך. תשאלו את בנצי.

    השנים עברו, מחיר התירס עשה ירידה ואנקל ג'ק עשה עלייה, "זייוניסט" אמיתי. אנקל ג'ק, שכנראה לא עודכן שחקלאות בישראל היא כבר לא ממש 'ציונות' ועברה מיקור חוץ לנתיני ממלכת תאילנד, בחר להתיישב באיזה חור קרוב לכלום ורק 25 דקות מצומת הערבה. יחד עם הירידה לדרום גם אנקל ג'ק הורד לדרגת "דוד יעקב" ושדות התירס הומרו לארבע חממות פלפלים צהובים בתוספת איזה ילד מוזר עם שבשבת ואוזניות שכל היום שר 'רוצי שמוליק'. חפרת ילד, חפרת.

    השכנים של דוד יעקב, שהתלהבו מאוד מהעולה החדש מאמריקה, סייעו רבות להתאקלמותו כישראלי מן המניין וגילו לו שטנדר זה ה-רכב לחקלאים, כי על טנדר יש הטבות מס שמאפשרות לדפוק את המערכת. אז הוא החליט לקנות טנדר ולדפוק את המערכת.

    בתחילה הוא לא ממש התחבר למיטב התוצרת היפנית של שנות ה-90 העליזות וביקש לשמור על מעט הפטריוטיות האמריקאית הטבועה בליבו, וכך הוא נסע עד לבאר שבע הרחוקה ורכש ג'י.אמ.סי סונומה קבינה וחצי. הדוד יעקב היה מאושר.

    עד שהוא נגנב.

    ואז בא מיצובישי L200 בופאלו.

    שנגנב.

    ואז היילקס 2X4.

    שנגנב.

    ואז בא איזה איסוזו איפון חבוט שאיכשהו שפרה עליו יד הגורל (ניתן לשער שזאת תודות לצבע האדום-סוכרייה-דהוי שלו, שלפי האגדה הרווחת בקרב נוודי המדבר מביא מזל נאחס לזה שגונב אותו) וכך הוא עדיין משנע ארגזי פלפלים ותאילנדים מפה לשם כבר למעלה מ-20 שנים ו"תרשום שהוא גם די אמינה" מוסיף דוד יעקב. אז בבקשה, איסוזו איפון זה טנדר די אמינה.

    כשהציעו לי לקחת את הסאנגיונג אקטיון ספורטס החדש למבחן מיד חשבתי על דוד יעקב. אחרי הכל כמה אפשר למשוך עם הטרנטה הבלתי-גניבה שלו? אולי לא גונבים לו אותה, אבל היא גונבת לו את הארנק, לאט וברכות.

    "אז איך אמרת שקוראים לטנדרר הזה?"

    "סאנגיונג"

    "ווט ווט? סונגיונג? סאנייאנג?"

    "סאנגיונג, מבטאים את זה סאנג-יונג"

    "אה, אה, פור שור, בטח שמכיררר, יש לנו במושב כל מיני סקוטרים כאלו"

    "לא לא אנקל ג'ק, אתה מדבר על טוסטוסים של סאן-יאנג, זה משהו אחר"

    "אה, אוקיי, רגע אז זה הטנדר הסיני הזה איך קוראים אותו? זה פיס אוף קראפ יש כזה לשכן שלי, מאוד אנרילייבל"

    "לא, אתה מדבר על גרייט-וול, זה באמת טנדר לא להיט. אני מדבר על טנדר אחר, קוראני, הוא טוב".

    "אה, אוקיי, אם אתה אומררר אני מאמין בך. אז מתי אמררת אתה בא? אולי תביא איתך גם את אמא מה אתה אומררר?"

    "אני חושב שהיא פחות תזרום על נסיעה של שלוש וחצי שעות לכל כיוון בתוספת דיבורים על טנדרים, אבל בטח את ראש השנה נעשה אצלכם"

    "שור! שור! ד'טס נוט א קוושטיין! יו בטר קאם אור איי קיל יו"

    וכך, עם איום מפורש על חיי ופוטנציאל לכתבה בתקשורת על עוד קורבן אלימות במשפחה אספתי את האקטיון ספורטס החדש מרחוב המסגר ושמתי פעמי אל עבר הערבה.

    הסאנגיונג אקטיון ספורטס החדש שהגיע לארץ הוא לא בדיוק חדש. למרות שסאנגיונג לא מודים על כך, האקטיון ספורטס החדש הוא לא יותר מעוד מתיחת פנים לדגם שיצא לאוויר העולם כבר ב-2006, וזה ניכר. השלדה היא אותה שלדה, חלקי הפח זהים לדגם ה"יוצא" ולמעשה ובניגוד גמור לרוב תעשיית הרכב אין שום דרך להבדיל בין האקטיון ה"חדש" לאקטיון מודל 2013. רע? לא בטוח, אבל בעידן בו רכבים עוברים מתיחות פנים בתדירות גבוהה יותר מזו שגבר מחליף מלתחה זה מתבקש.

    במבט ראשון הסאנגיונג אקטיון ספורטס החדש נראה כחוש על סף האנורקסיה, בטח בהשוואה לטויוטה היילקס או האיסוזו דימקס השריריים ונוטפי השופוני. הדבר השני שקופץ לעין בסאנגיונג אקטיון ספורטס החדש (ושוב, גם לאורך השנים) הוא שעל אף היותו טנדר בעל הנעת 4X4 עם סרן אחורי קשיח והילוך כוח - מאפיינים של רכב שטח אמיתי וקשוח - הוא נמוך. מאוד נמוך. תודות למרווח גחון סמלי של 19 ס"מ (לפני מגן גחון) ומתלים רכים מדי הרכב מוגבל מאוד ביכולת השטח שלו, ואפילו נסיעה בשביל שדות תמים לוותה מדי פעם ברעשי מעיכה/גריסה פחות סימפטיים שבאו בהפתעה מוחלטת.

    אז נכון שמגן הגחון הגן בגבורה על האיברים האינטימיים וסיימנו את המבחן ללא צורך בגרר, ובכל זאת, מי שקונה טנדר בתצורת 4X4 כנראה צריך רכב שישרת אותו גם בשטח, ולאקטיון ספורטס החדש יש כאן מגרעה שקשה להתעלם ממנה.

    גם תא הנוסעים עבר לא יותר ממתיחת פנים וכמה שעות אצל הקוסמטיקאית בסאול. התוצאה הסופית בהחלט נאה ואלגנטית עם עיטורי ניקל עדינים סביב פתחי המזגן, גלגל הגה עבה מצופה עור וחיפויי פלסטיק כסופים ודמויי קרבון פה ושם. כקונטרסט להגמוניה השחורה השלטת בתא הנוסעים, את המושבים מעטר תפר דק בצבע צהוב (!) שלא קשור לכלום ונראה שנתפר רק בגלל שזה מה שנשאר במלאי של המפעל.

    למרות הכל תא הנוסעים מרגיש נעים ואיכותי ולא מסגיר את העובדה שמדובר ברכב עבודה קשוח. סעיף האבזור לעומת זאת הוא לא הצד החזק של הסאנגיונג אקטיון ספורטס החדש ולא ניתן להתעלם מכך שהקונסולה המרכזית נעדרת מערכת מולטימדיה ומערכת בקרת אקלים, שתי מערכות מתבקשות שהפכו כמעט לסטנדרט בשוק הרכב הישראלי, על אחת כמה וכמה ברכב עבודה לא זול.

    גם לא תמצאו כאן מערכות בטיחות אקטיבית מקוריות (למעט מערכת בקרת יציבות, ESP, שהימצאותה חובה בכל רכב שמשווק בארץ) ואפילו מובילאיי תקבלו רק בתוספת תשלום. אין גם מראה מתכהה אוטומטית או חיישני אורות וגשם. סימני הגיל של הסאנגיונג אקטיון ספורטס שלנו ניכרים גם כאן, וחבל.

    למרות שגלגל ההגה מתכוונן רק לגובה עדיין ניתן למצוא תנוחת נהיגה נוחה, המושבים מרופדים ברכות המתאימה, בעלי אחיזה צידית טובה ומספקים שלל אפשרויות כיוון ואף כרית תמיכה מתכווננת לגב התחתון. שדה הראייה רחב עם שטח מת קטן יחסית בקורות הקדמיות וגם מראות הצד הגדולות מאפשרות ראות טובה, הן בנסיעה והן בתמרוני חנייה. מרווח הרגלים של היושבים מאחור מצומצם כמקובל במרכב בתצורת טנדר, אך המושב האחורי שטוח, רחב באופן יחסי, ארוג מבד רך וכלל לא מזכיר את הספסלים הקשיחים והקופצניים שאפיינו טנדרים עד לפני מספר שנים לא רב.

    ארגז תא המטען, אולי החלק החשוב ביותר למי שמחפש טנדר, מציע מידות קומפקטיות למדי ולמעשה מדובר בארגז תא המטען הקטן בקטגוריה, בטח בהשוואה לממדים המפלצתיים שצמחו אליהם האיסוזו דימקס, הטויוטה היילקס והמיצובישי טרייטון החדשים. גם כאן סאנגיונג נשארו דור או שניים מאחור. גם יכולת ההעמסה של האקטיון ספורטס נמוכה משמעותית מזו של המתחרים, 670 קילו בלבד בהשוואה ל-850 קילו אצל טויוטה או קצת למעלה מטון (!) באיסוזו ובמיצובישי. זה כבר פער משמעותי, מרחק נגיעה מהנוק-אאוט.

    ההפתעה של המבחן הזה מסתתרת מתחת למכסה המנוע. האקטיון ספורטס החדש מביא איתו מנוע 2.2 ליטר חדש, חזק וחסכוני מקודמו בהספק מרשים של 178 כ"ס וכמעט 41 קג"מ, מה שמציב אותו במקום השני בקטגוריית "הטנדר החזק בישראל" אחרי התאומים הזהים מיצובישי טרייטון ופיאט פולבק שחזקים ממנו, לפחות על הנייר.

    לאקטיון לא חסר כוח. התיבה משושת-ההילוכים מגיבה בנחישות לכל לחיצה על הדוושה הימנית ומשגרת את הטנדר קדימה, בכל מהירות ובכל תוואי שטח. מהירות השיוט הטבעית היא סביב ה-120 קמ"ש, שם תמצאו בעיקר איוושות רוח ורעשי צמיגים אך לא רעשי מנוע, ב-120 קמ"ש הוא נמצא מעט מתחת ל 2,000 סל"ד חרישיים להפליא.

    האקטיון גם מפתיע מאוד בנוחות שלו בהתחשב בכך שאחרי הכל הוא טנדר, ולכך כנראה אחראיים ארבעה קפיצי סליל מאוד לא אופייניים לקטגוריה (שגם מסבירים את כושר ההעמסה הקטן בהשוואה למתחרים). אם תיזחלו תחת השלדה תגלו גם ארבעה בלמי דיסק ומוטות מייצבים מקדימה ומאחורה, מה שמקנה לאקטיון גינוני כביש לא רעים ורמות אחיזה גבוהות ומפתיעות בהתחשב בעובדה שמדובר במפלץ על שלדת סולם קשיחה ולא מתקשרת בעליל. ההגה אומנם אנמי, חסר פידבק ובעל מהלך ארוך מנעילה לנעילה אך עם זאת הוא בעל משקל טוב וזאת בניגוד לתחושה המלאכותית וחסרת המשקל של רוב ההגאים בימינו. במהלך שלושת ימי המבחן האינטנסיבי, במהלכם נהגתי קרוב ל-1,000 קילומטרים, לא חשתי כל עייפות או אי נוחות - האקטיון ספורטס החדש הצטייר כבן לוויה מצטיין הן לשיוטי אוטוסטראדות ארוכים והן בנסיעות השטח שהשאירו את כל האיברים במקומם.

    אז למי הוא מתאים אתם שואלים? האקטיון ספורטס החדש מתאים כמו כפפת בייסבול ליד של אנקל ג'ק למשל. הוא מתאים למי שמחפש רכב נוח לנסיעות ארוכות, מי שצריך שיהיה לו כוח זמין ולא בהכרח צריך את כל הגודל ויכולת נשיאת המטען שמציעים החבר'ה השרירניים בחבורה. הוא גם כנראה יהיה החסכוני ביותר (12.5 ק"מ לליטר בממוצע המבחן, יונדאי גטס יכולה רק לקנא) וגם, יש להניח, יהיה כנראה הטנדר הכי פחות-גניב שאי פעם נחת בישראל, אולי רק הטאטא ההודי והגרייט וול הסיני מתחרים איתו על תואר מפוקפק זה. ניתן גם לשער שהאמינות הבסיסית תהיה ללא כל דופי, אחרי הכל לסאנגיונג יש מוניטין אמינות מצוין ואין סיבה שהאקטיון ה"חדש" לא ימשיך את המסורת.

    סיכום:

    הסאנגיונג אקטיון ספורטס החדש אינו נמצא בין מובילי הקטגוריה, וכשיש למולך רק ארבעה מתחרים ישירים אתה לא יכול להישאר לשבת על הספסל ולחכות שאחד השחקנים יפצע ותיכנס למשחק, זה אולי עובד בכדורגל, לא בשוק הטנדרים.

    אז נכון שבמחיר של 209,000 שקלים הוא למעשה הטנדר-4X4-אוטומטי-החזק-בישראל, אבל כדי לתפוס נתח מהשוק הרותח והכמעט מונופוליסטי הזה האקטיון ספורטס החדש חייב להציע משהו שהאחרים לא, ולמרות מנוע מרשים, התנהגות כביש וצריכת דלק פנטסטית זו עדיין לא חבילה משכנעת מספיק. ניתן לשער שאפשר היה להפוך את האקטיון לאטקרטיבי עם מחיר תחרותי יותר, איבזור נדיב או בעזרת ערכת הגבהה שכה מתבקשת (והיום עם הסדרת התקנות לעניין הגבהות רכבי שטח עד 50 מ"מ זה לגמרי אפשרי), אבל עד שזה יקרה האקטיון ספורטס החדש יהיה כנראה נפוץ יותר באלומות התצוגה מאשר על הכבישים.

    יש לכם שאלות לאיתמר על הסאנגיונג אקטיון ספורטס? רוצים לספר לנו מה אתם חושבים עליו (על האקטיון, לא על איתמר)? הצטרפו לדיון בפורום וספרו לנו מה דעתכם.

    dddd