לנצ'יה פולביה קופה קונספט – הפספוס?

רומן מסתכל אחורה על לנצ'יה ועל הפולביה קונספט, וחושב על מה היה יכול להיות

אחד הסיפורים העצובים של תעשיית הרכב בשנים האחרונות הוא מותו המעשי של מותג לנצ'יה.

מי שנכנס לעולם הרכב הנוכחי בטוח שטכנולוגיה זה TSI, DSG ומסכי מולטימדיה, אך לנ'ציה הייתה מותג שעמד בראש החזית הטכנולוגית שנים רבות. הלנצ'יה תטא מ-1913 הייתה המכונית האירופאית הראשונה עם מערכת חשמל; הלמבדה מ-1922 הייתה המכונית הראשונה עם מרכב מונוקוק נושא עומס ומתלים עצמאיים; ב-1948 הופיעה בלנצ'יה תיבת חמשת ההילוכים הראשונה בייצור המוני; באורליה מ-1950 הופיעה מנוע ה-V6 הראשון בייצור המוני. גם מנוע ה-V4 בייצור המוני הופיע בלנצ'יה וכך גם מנוע ה-V צר הזוית, בפולביה המקורית, שלושה עשורים לפני ה-VR6. בנוסף, לנצ'יה היו גם מחלוצי המעבר להנעה קדמית במכוניות נוסעים, ומהמצטיינים בכך.

המותג כיכב גם על מסלולי הראלי. החל בפולביה, דרך הסטראטוס, ה-037, הדלתא S4 (מכונית-על לשביל, מנוע עם מגדש טורבו ומגדש על הרבה לפני פולקסווגן, הנעה כפולה, שלדת צינורות וביצועים מעולם הפורמולה 1) וכמובן האינטגרלה ושש האליפויות שלה.

מאז נשארה רק אפסילון עם מהדורות גוצ'י ואלפנטינו סגול/ורוד מביך. כלומר לפחות אחרי שהדלתא והקרייזלרים עם סמל לנצ'יה ירדו ממצבת הדגמים. אך האם הכל היה יכול להיות אחרת?

בתערוכת פרנקפורט 2003, כשהעולם היה בעיצומו של גל רטרו מוצלח (הצלחות גדולות למיני ולחיפושית החדשות ושנה לפני הקונספט שהקדים את ה-500), הציגה לנצ'יה את הפולביה קופה קונספט.

כידוע, מעטות הן מכוניות הקונפסט שנראות מוכנות לייצור, והן למעשה יוצאות הדופן מבין אחיותיהן. כך בדיוק הייתה הפולביה.

מרכז העיצוב של לנצ'יה בניצוחו של פלאביו מאנצוני (החתום על עיצוב הפנים של מזראטי 3200GT, סיאט לאון ואלתיאה ואחרי הפולביה גם על הגראנדה פונטו, ה-500, הגולף mk6, הפרארי FF והלה-פרארי) הצליח להוציא תחת ידיו פרשנות מודרנית מוצלחת ביותר לפולביה HF המקורית, אלופת הראלי משלהי שנות ה-60. קופה דו-מושבית, קטנה, חצופה ואלגנטית כאחד. ומאוד מוכנה.

מכאנית התבססה הפולביה קופה קונספט על שלדת הפיאט פונטו, ועשתה שימוש במכלולים מוכנים של קונצרן פיאט (אז עוד לא FCA). המנוע (1.8 ליטר עם 140 כ"ס), תיבת ההילוכים (ידנית, 5 הילוכים) ולוח המחוונים נלקחו מהפיאט ברקטה. גם חלק ניכר מהמתגים ומערכת הקול ניטלו מדגמים קיימים של פיאט, אלפא ולנצ'יה, ונראו, לפחות לדעתי, נהדר.

המתלים היו סטנדרטיים למדי עם תמוכות מקפרסון מלפנים וזרועות עוקבות מאחור. אמצעי העזר הוגבלו ל-ABS, בימים בהם זה עדיין היה אפשרי. נתון ה-0-100 קמ"ש היה 8.6 שניות והמהירות המירבית 213 קמ"ש – נתונים מעולים לזמנו, מקבילים לדגמי ה-2.0 של האלפא 156 וה-GT, למשל. המשקל היה 990 ק"ג. הפולביה הייתה דו-מושבית בלבד, מכונית מקדמת תדמית לכל דבר ועניין. כמו מיאטה, רק עם שיק איטלקי בערימות במקום גל הינע בין המושבים.

חשוב מכל, אותה התבססות על מכלולים קיימים הפכה את המכונית למוכנה לייצור, וזה בעצם שורש האכזבה הגדולה והמקור לאכילת המרפקים של לנצ'יסטים בעולם כולו. בניגוד לרוב הקונספטים, נראה היה שאפשר להיכנס לפולביה ולצאת מהתערוכה לסיבוב בכבישים. זה גם היה יכול להבטיח מחיר פתיחה נוח, ובעצם את תחיית המותג כולו.

בסופו של יום זה לא קרה. הפולביה לא יוצרה, ככל הנראה לאור המצב הכלכלי הלא-מזהיר של פיאט באותם ימים (הרחק מהסיבוב המוצלח על GM ורכישת קרייזלר) ולנצ'יה התדרדרה יגון שאולה.  מ-2008 עד 2010 חזרו הדיבורים על אפשרות ייצור וביסוס הדגם על שלדה של מיטו (גראנדה-פונטו הלכה למעשה), אך זה לא התגבש לכדי דבר.

חבל, פשוט חבל.