סובב מותג - פיג'ו – סיכום

אז אחרי שנהגנו בשלל מכוניות המותג, הגיע הזמן לסכם את ההתרשמות הרוחבית שלנו מהיצע הדגמים של פיג'ו בישראל

מכוניות פיג'ו השונות הפתיעו מצד אחד ואכזבו מצד שני ביחס למה-שחשבתי שיהיו. השיעור הכי חשוב שלקחתי מכאן זה-לא לגבש דעה-ללא ניסיון אישי. עיתונאים, חברים, מכרים סתם 'מבינים' – כולם כותבים מנקודת המבט האישית. זה-לא בהכרח מתאים לכל אחד מכם. גם הויכוחים שהיו בתוך המכוניות העידו יותר מהכל על השונות בין הנהגים בהתייחס לכל מיני פרמטרים של התנהגות, כח, אבזור וכו'.

אם אני צריך לדרג מנקודת המבט האישית שלי, שמשקללת את הצרכים הפרטיים, את מצבו העגום של חשבון הבנק והמשכנתא וכד', סדר העדיפויות שלי היום נראה-ככה (לקישור למבחן לחצו על שם הדגם):

•  208 GTI
•  208 דיזל 
•  208 אוטומטית בגרסה הפשוטה  
• 308  
• 508  
• 3008  
• 208 ידנית 

הופתעתי מאוד מה-308 ומה-208 האוטומטית. שתיהן שלא במפתיע חולקות את אותו המנוע ואותה תיבת הילוכים, והתוצאה - מצוינת. ה-208 האוטומטית בגרסה המוזלת הייתה ממש הפתעה. לקחתי אותה לנסיעת המבחן בתחושה של 'איזה שעמום', ומהר מאוד היא הפכה לכיף גדול. התאכזבתי מה-208 הידנית עם מנוע ה-1.2 ליטר האטמוספרי. חשבתי שהיא תוכל להחליף את הריו הפרטית אבל היא לא. היא בסך הכל גרסה מוזלת של 208, ובמחיר מצוין. עם זאת  היה מעניין אם היא הייתה מיובאת עם מנוע הטורבו 110 כ"ס ותיבה ידנית. אם זה היה מתומחר בצורה אגרסיבית, יש כאן אולי סופר מיני ידנית מנצחת מול מיטב תוצרת קוריאה ו-VAG.

אני לא יודע אם לומר שהתאכזבתי מה-3008 אבל היא לא גרמה לי לרוץ לאשתי ולנסות לשכנע אותה להחליף את הספורטאז' הפרטי. היא נעימה מאוד אבל כאמור יותר מיניוואן מג'יפון. הקטנה שלי אגב הוכנסה בבוקר כתיבת הסיכום לריו תוך שהיא ממררת בבכי שהיא לא רוצה ריו אלא את הפיג'ו הגדולה. היא התכוונה ל 3008.

בכלל, לילדים היו סדרי עדיפויות שונים לחלוטין:

• 208 GTI
• 308
• 3008
• 508
• 208 דיזל,  208 אוטומטית בגירסה-הפשוטה, 208 ידנית

ה-308 הייתה הראשונה בסבב, ולמרות כמות המכוניות שעברו אצלנו במשפחה, ומספר השבועות שחלפו מאז התארחה אצלנו, היא הותירה רושם גדול על הילדים, כך כששאלתי אותם איזו מכונית הם הכי אהבו הם ישר שלפו את ה-308, אבא קצת שכנע אותם שה-GTI יותר כיפית, ולא פחות אדומה. 

הופתעתי מאוד מה-508. היא הייתה מרווחת מאוד ונעימה לנהיגה. אבל לא בטוח שהייתי קונה אותה במחיר שבו היא מתומחרת.

אגב, אין התייחסות ל-108 כי באחד הימים לקחתי את התאומה מבית סיטרואן, וזה יופיע בסובב מותג של סיטרואן, כמו כן אין התייחסות ל-2008 מכיוון שהיא לקראת מתיחת פנים משמעותית.

נשארנו עם ה-208 דיזל וה-GTI – שתי מכוניות שהייתי רוצה שיהיו שלי עכשיו. ממש הרגע.

ה-GTI השאירה טעם של עוד. זו מכונית שאתה מוצא את עצמך מחפש רק סיבות להניע אותה ולנסוע. לא משנה לאן. אתה מחייך כשאתה רואה אותה, אתה מחייך כשאתה מסתכל על המפתחות שלה. אתה יוצא מוקדם מדי לפגישה כי מדגדג לך באצבעות להיכנס אליה כבר. אני מניח שאם הייתי מקבל הצעה נדיבה ל"תשאיר את הריו בטרייד אין שלנו, קטוף לך מהעץ איזו GTI ותהנה חביבי"  הייתי בבעיה קשה. בכל זאת חיים רק פעם אחת. ה-208 דיזל היא חיה מוזרה. היא הייתה יכולה להחליף בקלות את הריו, ויש לי תחושה שהיא תגלה אמינות מופלגת. המחיר שלה אגרסיבי מאוד ומפתה, והשיקול היחיד שהיה עולה על הפרק הוא משהו כמו "אם אתה כבר עושה מאמץ כספי, תוסיף 50 אלף ותקנה את ה-GTI", או מנגד "שים את ה-50 אלף בצד ותקנה את הדיזל".

סה"כ זו הייתה התנסות נהדרת, אני מתנצל בפני אנשי לובינסקי על כמות ההצקות והטלפונים והווטסאפים בכל מיני שעות מוזרות של הבוקר והלילה עם כל מיני שאלות מוזרות ומודה להם על כל העזרה.