מרצדס CLA35 AMG במבחן – המתכון המושלם. כמעט

מרצדס CLA35AMG אמורה הייתה לסתום את החור בין הגרסאות הרגילות ל-45AMG המוטרפות. אבל על הדרך היא עשתה הרבה יותר מסתם להיות פקק צהוב ויפה

אני לא מת על התפיסה שהולידה את המרצדס CLA. אותה תפיסה שהולידה את ה-CLS לפניה, את ה-GLC/E קופה אחריה, ומתחרות רבות מספור מצדדיה. אל תבינו אותי לא נכון, הן מכוניות נאות מאוד ואני מאוד אוהב דברים יפים ומעוצבים, אבל עיצוב לא יכול להיות העדיפות הראשונה. כלומר, אולי בפסל או ציור זה אחלה, אבל במשהו שיש לו תפקיד מלבד להיות יפה ולשתוק? לא.

בעצם, תנו לתקן את עצמי. עיצוב כן יכול להיות בעדיפות הראשונה, אבל הוא לא יכול לבוא על חשבון דברים שאשכרה מהווים חלק מהמטרות של המוצר כמו – במקרה של מכוניות – מרווח, נוחות, שימושיות או בידוד רעשים.

וטעיתי

לצערי, עם הדור השני של ה-CLA מרצדס אילצו אותי לאכול את הכובע וייצרו מכונית מאוד מאוד טובה (אם כי גם מאוד מאוד יקרה – מוטיב חוזר גם בסיפור שלנו היום). נכון, היא עדיין הייתה פחות שימושית ומרווחת מה-A סדאן, אבל היא גם הצליחה להפגין ממש אופי שונה – להיות ספורטיבית, מהוקצעת ומהודקת יותר. מה שפתאום שם אותה במעין מקום של "דגם בפני עצמו" ולא עוד ואריאציה של ה-A קלאס שאפשר להכניס לאותו סלט עם שאר הגרסאות.

אבל משהו היה שם חסר. מנוע 1.3 ליטר במכונית שרוצה שיקחו אותה ברצינות, בטח ובטח כשמשרבבים לתוך השם שלה את המילה "קופה", זה לא זה.

מכונית כזו צריכה עוד כוח. אבל בדור הקודם למרצדס הייתה בעיה – למתחרות שלה היו גרסאות ביניים חמימות של המשפחתיות שלהן – S3 ו-235 שהפכה ל-240, ואילו אם רציתם כוכב על מכסה המנוע הייתם צריכים לבחור בין 211 כ"ס עממיים להחריד בגרסאות ה-250, לבין הספק כמעט כפול – 386 כ"ס שהופקו ממנוע 2.0 הליטרים החזק ביותר בעולם ונעטפו בכמויות אטרף וטירלול שרק AMG יודעת לייצר.

הפער הזה, והעובדה שהמכוניות של במוו ואאודי שמילאו את הפער הזה נמכרו בערך כמו קרמבויים בנובמבר הובילו את מרצדס להבין שאין לה ברירה אלא למלא את החלל הזה גם כן. אז היא נתנה לנו את ה-35.

 

אז לזה הם התכוונו...

מכירים את זה שאתם מסתכלים על מכונית ומשהו חסר? לא מסתדר? ואז אתם מסתכלים על גרסה אחרת שלה, בדרך כלל יותר יקרה (איך לא), ופתאום הכל נופל למקום ואתם מבינים שזו הגרסה ה"מקורית", בעוד שזו הפשוטה יותר עוצבה מאוחר יותר ובעיקר ע"י גילוח והפשטה של אלמנטים? כל המקומות שהיו חסרים בהם עוד איזה ניפוח קטן או ספוילר שישבור את הקווים? פגוש יותר מוחצן או דיפיוזר עדין? אז מרצדס CLA.

בכל מקום בו הייתה לי תלונה כלשהי לעיצוב של ה-CLA200, ה-35 מתקנת. בין אם אלו החישוקים הגדולים יותר שממלאים את בתי הגלגלים או הרקע השחור של הגריל שמדגיש את ה"כנף" שבתורה מבליטה את הרוחב של הפרונט. מאחור נמצא עכשיו ליפ-ספוילר פצפון שמצליח לשבור את הקו של תא המטען שכל כך הפריע לי בגרסה הרגילה וסוגר את העיצוב כמו סצנה מחוקה שפתאום מסדרת את כל המשמעות של סרט. גם הצבע הצהוב של המכונית מתאים לה ולאופי שלה הרבה יותר מאשר הלבן הסתמי של הגרסה הרגילה.

בפנים המצב נשאר קרוב יותר למקור והשינוי העיקרי הוא פלטת הצבעים שמבוססת – באופן מאוד "ספורטיבי" – על שחור ואדום. אפשר לשבור את ההגמוניה עם אחד מ-18 מיליון (בערך, לא ממש ספרתי) צבעי תאורת האווירה.

רכב המבחן הגיע עם סט מושבים, שהם - בהיעדר ניסוח אחר – פשוט לא טובים. הם די תומכים ואפשרויות הכוונון שלהם מספיק מגוונות, אבל משהו בהם פשוט לא הצליח להסכים עם הגב שלי, שהתחיל לכאוב מהר מאוד. מהר מדי. למזלכם, אפשר לקבל אותה עם מושבים אחרים. אני ממליץ שתעשו את זה.

 

יותר מאשר סתימת חורים

דבר נוסף שקרה מהר מאוד הוא האסימון שנפל לי – בדיוק כמו עם העיצוב – אודות האופי בו המכונית הזו מתנהלת. זו, ולא שום אינטרפרטציה אחרת, היא מה שהמשורר כיוון אליו. המתלים מהודקים מבלי להיות לא נוחים. מה שנקרא בז'רגון ה"מקצועי" – נוקשות גרמנית (או איך שלא קוראים לזה).

ההיגוי כבד בדיוק במידה הנכונה, ומאוחר יותר אפילו נגלה שהוא נותן לא מעט פידבק, מצרך יקר בימים אלו של הגאים שמנסים לחפות על קלות יתר ואפס היזון חוזר באמצעות מהירות גבוהה על גבול התזזיתיות ודיוק מוגזם, והתנגדות מלאכותית וקלינית. ההגה של ה-CLA35 פתאום מפטפט ומרגיש חי ואורגני. תענוג.

המנוע על שני ליטריו ו-306 סוסיו ו-41 קג"מיו אמנם טוב כשלעצמו, אבל הוא פשוט מחוויר למול המצוינות של המתלים וההיגוי. הוא גמיש מספיק עם רצועת כוח שמתחילה ב-3,000 סל"ד וממשיכה עד 5,800 ועם נתון של 4.5 שניות למאה קמ"ש קשה מאוד להתווכח, אבל, וזה אולי ישמע מוזר, הוא גמיש וליניארי מדי. התאוצות מאוד מהירות, אבל בגלל אותו אופי ליניארי וכמויות דחף שכמעט ולא משתנות לא משנה באיזה סל"ד או מהירות אתם, הוא גורם למכונית להרגיש חלשה יותר ממה שהיא באמת. זה אמנם אחלה כשמדובר במכונית משפחתית, הגם ספורטיבית, אבל קצת פחות סבבה כשנזכרים שכתוב AMG על הישבן.

מערכת ההנעה הכפולה ותיבת שבעה ההילוכים כפולת המצמדים תורמות גם הן את חלקן לאופי חסר הדרמה בהאצות מהירות או סתם נסיעה יומיומית.

והאמת היא שהאופי הזה ממשיך גם כשהכביש הראשי מתחלף ברצועות אספלט מפותלות. אבל משהו, איכשהו, גורם לי רק לרצות עוד ועוד CLA. משהו בהגה, באיזון הנפלא של השלדה וביכולת הפנומנלית של ההנעה הכפולה למשוך את המכונית מתוך פניות משרה כל כך הרבה בטחון שאני רק רוצה עוד פניה אחת, עוד קמ"ש אחד באייפקס.

החלק המדהים הוא שהבטחון הזה לא מגיע מאיזו ידיעה שהבקרות יתקנו את הטעויות שלי, או שבמידה ואגזים התוצאה תהיה תת-היגוי חסר דרמה והשלכות, אלא מהיכולת של ה-CLA להתחבר למרכז העצבים של הנהג ופשוט לעדכן אותו בכל מה שקורה עם הגלגלים בשטף לא פוסק של אינפורמציה חושית.

החלק הספורטיבי במבחני הדרכים שלי, גם במכוניות מהירות יחסית, תופס חלק קטן ביחס לשאר הדברים. בכל זאת, ברוב המקרים, עם רוב המכוניות, רוב הזמן עובר על כבישים סתמיים ומשעממים, וזה – עם כל הצער שבדבר – יותר חשוב לאנשים. הפעם, פשוט לא הצלחתי להפסיק לזרוק אותה לעוד ועוד פניות במהירות הולכת ועולה, ועם חיוך שמתרחב ביחס ישר.

ה-CLA35 לקחה את כל מה שנתן לי הרגשה של "הממ... מעניין..." ב-CLA200, הגבירה אותו וגרמה לי למלמל (הרבה יותר מדי פעמים) "אהא! ככה הם רצו שזה יהיה!". היא משלבת בצורה כמעט מושלמת את כל מה שצריך ממכונית בקטגוריה שלה – אבזור, איכות, עיצוב, נוחות יומיומית יחד עם כל מה שאנשים כמוני רוצים ממכונית כזו – כוח, מהירות, ואחיזה, אבל הרבה יותר מזה, רגש. בין אם הרגש הזה אומר להרגיש באצבעות את האחיזה נגמרת לפני שהיא נגמרת, או את סבסוב השלדה דרך התחת, ואת כל אחת מהתחושות האלה נכנסות בדיוק לחלק במוח שאליו הן אמורות להגיע.

 

אבל

אבל יש משהו שהיא לא משלבת טוב. בכלל. המחיר. ה-CLA35 עולה 470 אלף שקל. המחיר הזה, כרגע ולתקופה מוגבלת בלבד, זוכה מן ההפקר. ה-S3 של אאודי כבר פרה-היסטורית במונחים של ספורטיביות, ה-240 של במוו הלכה לבלי שוב והוחלפה ע"י 235 כפולת הנעה שנראית כמו ג'יפון מונמך, ובכך נותר עתידה של קופה משפחתית עם הנעה אחורית לוט בערפל.

אז בינתיים, המחיר של ה-CLA35 אמנם גבוה, אבל קשה מאוד להכריז שהוא גבוה מדי לאור המחסור החמור במתחרות ישירות. אבל שלא תטעו, זה ישתנה מהר מאוד. אאודי תציג S3 חדשה, במוו (אם הם לא אידיוטים מוחלטים) יציגו דור חדש ונאמן למקור של 240, ואם להתבסס על מחירי העבר שלהן, שתיהן תהיינה זולות משמעותית מההצעה של מרצדס.

אז באופן קצת מצחיק, השורה התחתונה של ה-CLA35 AMG היא לשורה התחתונה של ה-CLA בדיוק כמו שהמכוניות הן אחת לשניה – אותו דבר, רק הרבה יותר. היא הרבה יותר מ"סתם" נהדרת, היא מעולה. היא לא סתם סט של תכונות טובות, היא אשכרה עושה חשק לנהוג אותה לעוד ועוד קילומטר. אבל היא גם הרבה יותר מדי יקרה, ברמה שקשה לי להצדיק על פני המתחרות שלה, לפחות כאשר (או אם) הן יגיעו.

יש לכם שאלות? רוצים לקרוא מה חשבו מובילי הדעה שלנו על מרצדס CLA35 AMG? הצטרפו לדיון בפורום.