וולוו XC40 במבחן - על קריקטורה וטיפשות

עיצוב של קריקטורה, שטיחים כתומים, אבזור מלוא החופן, התנהגות שמזכירה מכונית גרמנית וטיפשות של יבואנית. וולוו XC40 במבחן.

סיפור לידתו של וולוו XC40 הוא, איך לומר, קצת מוזר. וולוו, למרות שהיא מגיעה ממדינה בה אפילו כדי לקום למקרר צריך לנעול נעלי שלג, התחילה למכור מכוניות הנעה כפולה רק לפני כשני עשורים. יותר מכך, עד תחילת המילניום הנוכחי, לא היה לה אפילו "ג'יפון" אחד. ולא, ה-L3314 לא נחשב בדיוק כמו שהיונימוג לא נחשב וכנראה לא ימצא את דרכו לפתיח של מבחן למרצדס GLA.

אבל וולוו הצליחה להסתגל יחסית מהר לאופנת ה"כמו שטח" ואפילו הכניסה לתוכה מעט מהאופי הייחודי שלה עם גרסאות מוגבהות של כמעט כל ליין הדגמים שלה, החל מה-V70CX, גרסת הסטיישן המוגבהת של ה-S60, דרך ה-S60 קרוס קאנטרי סדאן ההזויה משהו (מצטער, אין דרך יפה להגיד את זה. ניסיתי) וכלה ב-V40 קרוס קאנטרי. האבא הרוחני של ה-XC40 אותה אנחנו פוגשים היום.

 

קריקטורה

וכבר ברגע הפגישה הראשונה הזאת, אפשר לראות שוולוו הבינו טוב מאוד מה היה חסר לאותה קרוס קאנטרי. הלוק. זה שחייב להיות ברכב שאמור לא רק לצלוח כבישים שמכוסים בחצי מטר שלג, אלא בעולם של ימינו גם להיות הצהרת סטטוס. אז הם לקחו את שפת העיצוב הנוכחית, שנולדה עם ה-XC90, תיבלו אותה בהמון שיק צעיר ועירוני, והפיקו את אחת המכוניות היותר מעניינות בקטגוריה.

העיצוב של ה-XC40 אולי לא נראה מאוד מתוחכם או מורכב, אבל אם תתנו לעצמכם מספיק זמן להסתכל עליו תראו שלמרות העיצוב הנקי, הוא סוג של קריקטורה לג'יפון. כקונטרסט למשטחי הפח השטוחים והתכליתיים - אלמנטים עיצוביים עצומים ובולטים במיוחד - הגריל הגדול, הפנסים העבים והחישוקים, שיחד עם חיפויי הפלסטיק על המרכב נראים - ובכן, חסרי פרופורציה בערך כמו נעלי שלג. ומה שהכי מעניין הוא שכל ההגזמה הזאת משתלבת בצורה כל כך הרמונית ומקסימה שבא לך פשוט לצבוט אותו בלחי.

 

פנטה, או ההיא ממשחקי הכס

בפנים המצב שונה ב-170 מעלות. הכל מאופק, קלאסי ומסורתי. עיצוב הפנים, החומרים וההרכבה מגיעים - כמו שהיצרנית הבטיחה - היישר מהמדף העליון. הפלסטיקים איכותיים ורכים, העור נעים למגע, ומערכת המולטימדיה היא בדיוק אותה אחת שתמצאו בדגמי וולוו שעולים פי 2.

אז למה 170 מעלות ולא 180? אה, זה בגלל ששטיחי הרצפה, צדי הקונוסלה והדלתות כתומים. אבל לא כתום עדין, מה שאנשים שמבינים בעיצוב היו קוראים לו "אפרסק" או "סלמון", אלא כתום בוהק כמו פחית פאנטה או השיער של ההיא שכל הזמן דאגה להזכיר לג'ון סנואו שהוא לא יודע כלום.

הצבע הזה הוא כמובן אופציונלי, ואני לגמרי אבין אם הקאתם קצת בפה כשראיתם את התמונה, אבל אני חושב שהוא משתלב מעולה עם העיצוב החיצוני הפאנקי ואני מברך על ההוספה שלו לרשימות האופציות, ולרכב המבחן.

בשאר הדברים שנוגעים לתא הנוסעים וסביבת הנהג, ה-XC40 ממש לא מבייש את המשפחה. החומרים איכותיים מאוד, הנדסת האנוש מעולה, ואני אפילו מעדיף את כפתורי הפסלטיק בצבע שחור-מט על ההגה שכאן על פני הכפתורים המבריקים של הדגמים היקרים יותר שאוספים טביעות אצבעות כאילו הם היו מז"פניק מתחיל. ואם כבר נגענו בדברים מבריקים שאוספים טביעות אצבעות, אני שמח מאוד לדווח שמלבד המסגרת של מסך המולטימדיה ואיזור מחזיקי הכוסות, וולוו נפתרה לחלוטין מהפלסטיק השחור מבריק שנתקע לתעשייה הזאת כמו קליפה של פופקורן בשיניים. כל הכבוד!

המושבים, כצפוי, עילאיים. שלל אפשרויות כיוון ונוחות מצויינת. אבל אחרי הכל זו וולוו, אז כדאי מאוד שהמושבים שלה יהיו מעולים. על המושב האחורי מספיק להסתכל כדי להבין שהוא לא מתכנן לאכלס שלושה מבוגרים, המושב האמצעי מוגבה וצר, וכל דבר שיותר גדול מילד בן 10 בערך לא ירגיש שם בנוח. מעבר לזה, המושב עצמו צר יחסית, זאת על מנת להרחיק את הנוסעים מהדלתות ככל האפשר למקרה של תאונת צד. בשאר הממדים המרווח מספק לחלוטין - הן לרגליים והן לראש.

את תא המטען פותחת דלת גדולה ורחבה ובתוכו תמצאו רצפה כפולה ונפח טוב אבל לא יוצא דופן של 460 ליטר. מספק, אבל איך אומרים - לא נפלנו.

מבחינת אבזור, אתם יכולים לקרוא את המפרט המלא כאן לכן לא אלאה אתכם, ורק אומר שיש פה את כל מה שאתם יכולים לצפות ממכונית עם מחיר התחלתי של 240 אלף שקלים ו-300 אלף שקלים לרכב המבחן. החל מפנסי לד מלאים עוקבי פנייה, דרך כיוון חשמלי וחימום למושבים הקדמיים, וכלה בכל עזרי הבטיחות האקטיבית המקובלים. מאידך, חסרים פה מעט אביזרי "פינוק" כמו אוורור במושבים, עיסוי או תאורת אווירה ב-16.7 מיליון צבעים עם אפקטים מתחלפים.

 

נראה כמו ג'יפון, מרגיש כמו מכונית

כשמתחילים לנסוע ב-XC40, מבינים כמה עמוק חילחלה ההבנה בוולוו שג'יפון שרוצה להיות שווה בין שווים, חייב להרגיש בהתאם, ולא להיות גרסה מעט מוגבהת של משפחתית. תנוחת הישיבה מאוד גבוהה גם כאשר המושב נמצא במיקום הכי נמוך שלו, ולמרות זאת אין תחושה גמלונית או מגושמת. שדה הראיה החוצה טוב, למעט במבט מאחורי הכתף שם קורות C רחבות מאוד מסתירות את מה שקורה.

הנוחות טובה, אם כי הכיול המעט נוקשה של המתלים - חלק מחבילת ה-R-Design - מעביר את פני הכביש לתא הנוסעים. הדיווידנד מזה מגיע בפניות, שם ה-XC40 שומר על מרכב מאוזן ומתנהג באופי שהרבה יותר מזכיר מכונית מאשר רכב שטח, אפילו יותר מאשר אלה המודרניים.

ה-XC40 מגיע עם שתי יחידות הנעה בשלב זה - שתיהן עם מנוע 2.0 ליטר, כאשר ה-T4 משלב 190 כ"ס ו-30.6 קג"מ עם הנעה קדמית, וה-T5 מספק 247 כ"ס ו-35.6 קג"מ שעוברים לכל הגלגלים. בשני המקרים תיבת ההילוכים היא אוטומטית עם שמונה הילוכים שפותחה יחד עם המנוע ובמיוחד עבורו, ושתי יחידות ההנעה מגיעות בכל אחת משלוש רמות הגימור.

רכב המבחן הגיע עם יחידת ההנעה החזקה יותר שמביאה את ה-XC40 ל-100 קמ"ש תוך 6.5 שניות נמרצות למדי. זה, יחד עם הכיול הספורטיבי מאפשר ל-XC40 יכולות גבוהות למדי בכבישים מפותלים. אני לא ממש מאמין שאני כותב את זה, אחרי הכל זו וולוו, ו"הנאה מנהיגה" הוא מונח שלא בדיוק שגור בפיהם, אבל מצאתי את עצמי חוזר על אותו קטע של כביש מפותל כמה וכמה פעמים. עד שכמעט נגמר לי הדלק עקב צריכת דלק ממוצעת של 7.5 ק"מ לליטר (בנהיגה מעורבת אך מאומצת יחסית).

בכביש המהיר התגלה ה-XC40 כפרטנר טוב לא פחות מאשר בכביש המפותל. עם בידוד רעשים ונוחות טובים מאוד. הדבר היחיד שהפריע הוא רעש מנוע לא מאוד נעים שחדר שוב ושוב לתוך הסלון. אני מבין שזה כנראה מתוכנן, כי R-Design, אבל זה עדיין יכול להציק קצת אחרי הרבה זמן.

 

וטיפשות של יבואנית

עם ה-XC40 וולוו עושה עוד צעד במהפך שלה מיצרנית "סמי-פרימיום" שמחפה על איכות נמוכה יותר וסמל פחות נחשק משל המתחרות הישירות שלה ע"י מחיר אטרקטיבי יותר, לשווה בין שווים שאפילו מצליחה להתעלות בכמה מובנים (כמו איכות חומרים ואבזור) על רכבים במחירים דומים.

אלא שהיבואנית הישראלית, החליטה באקט של טיפשות לא מוסברת, לא לייקר את ה-XC40 והשאירה אותו זול ממתחריו הישירים. התוצאה היא אחת העסקאות היותר משכנעות בקטגוריה, כך שאם אתם בחיפושים אחר ג'יפון משפחתי יוקרתי, אני אוסר עליכם לוותר על נסיעת מבחן ב-XC40.