פיג'ו ביפר שווק בישראל לתקופה קצרה של כשנה, אך במהרה עזב את השוק המקומי. כמו הסיטרואן נמו הוא חולק את מכלוליו עם פיאט פיורינו ופיאט קובו ולמעשה ארבעת הרכבים הללו הם תולדה של פרויקט משותף של שלושת יצרניות הרכב הללו שהחל בשנת 2008, כך שלמעשה למרות הסמל של פיג'ו הפלטפורמה כאן היא בכלל של פיאט (של הגרנדה-פונטו, במקרה הזה). באירופה הטנדרונים המאוד קטנים האלו נחשבים להצלחה והם משמשים המון טכנאים שעובדים בעיר, אצלנו הם לא זוכים להצלחה של ממש ולמעשה לא השאירו עד כה את חותמם בשוק. הביפר היה הראשון מבין השלושה להעלם, אחריו נעלם מכאן הנמו. בתכלס, המחיר שלהם היה פשוט קרוב מידי למחיר של הטנדרונים הגדולים (והמוצלחים) יותר, כמו הברלינגו והפרטנר. רמת השימושיות שלהם נמוכה משמעותית מזאת של אחיהם הגדולים וכך גם איכות החיים שהם מציעים. תא הנוסעים של פיג'ו ביפר מרגיש פשוט ולא מפנק בעליל, כמעט מעליב. רמת הבטיחות כמעט ואינה קיימת ותא המטען קטן מידי כל עוד לא קיפלתם את המושבים האחוריים. גרסת הבנזין מצוידת במנוע 1.4 ליטר ישן וחלש אך אמין של פיג'ו, גרסת הדיזל מצויד במנוע חזק וחסכוני של פיאט אך הגיר הרובוטי אליה הוא משודך לא ממש מוצלח.
זול לרכישה; חסכוני בדלק בגרסאות הדיזל;
גיר רובוטי גרוע; לא איכותי;
טנדרון זול שמרגיש זול;
יצטרפו אל סיטרואן ג'מפי בגרסה חדשה המצוידת במנוע דיזל ובתיבת הילוכים אוטומטית וירחיבו את היצע המסחריות של לובינסקי בישראל.