פורד קוגה - מבחן דרך - עוגה עוגה במעגל נח(ק)וגה

פורד קוגה עבר מתיחת פנים, קיבל מגוון רחב של גרסאות ומחירים אטרקטיביים. אבל האם הוא החליט ללכת עם הזרם או שהוא שומר על הייחודיות שלו?

מאז ומתמיד פורד כיוונו את חיצי תוצרתם לכוון חובבי ההגה, אם זו הפוקוס שיכולת הניהוג שלה קצרה שבחים מכל עיתונות הרכב כאשר הוא הוצג לראשונה, או ה-s-max עתיר השרירים שנועד לבעלי המשפחות הגדולות שלא רוצים לוותר על חווית הנהיגה גם אם יש להם מיניוואן. אפילו בפיאסטה ובטרנזיט, שני סגמנטים שונים לגמרי, פורד דאגו להזכיר גם את חווית הנהיגה.

לסגמנט הקרוסאוברים נכנסה היצרנית כבר ב-2012. פורד קוגה, בניגוד למתחריו הישירים בסגמנט - יונדאי טוסון, מאזדה CX5 או קיה ספורטאז' - לא הציג מראה מוחצן. בעוד חבריו שפעו ניקלים, לדים וניפוחי מרכב והצמיחו תאי מנוע וחישוקים עצומים, הקוגה, אם נודה באמת, הזכיר יותר משפחתית מוגבהת מאשר ג'יפון – משאת נפשן של שוכנות ממלכת תל אביב הצפונית.

פורד הלכו על הצד הספורטיבי, ובתור שכזה, העיצוב היה חייב להיות אווירודינמי, זורם ושרירי. למעשה, הקוגה הוא סוג של ספורט אלגנט. קרוס אובר, אבל לא בדיוק. ספורטיבי, אבל לא ממש. מעין מיש-מש כזה. קצת אנונימי. לא משהו שתסובב אחריו את הראש כשהוא עובר.

הקוגה התהדר במנוע החזק בקבוצה. 1.6 ליטר, טורבו עם 180 כ"ס והנעה כפולה. ב-2015 עבר הקוגה עדכון בגזרת המנוע. למרות שהנפח ירד ל-1.5 ליטר (עדיין עם טורבו) ההספק דווקא עלה, מינורית, ל-182 כ"ס. באמצע 2017 הקוגה הגיע לישראל אחרי מתיחת הפנים שהוא עבר כשנה לפני כן, ונוספו לו רמות גימור נוספות וזולות יותר, כמו גם דגמי הנעה קדמית בלבד.

 

לשבת. לקוג.

למבחן הנוכחי קיבלתי את הקוגה ברמת הגימור TREND X – השניה מתוך חמש. התוספות ביחס לרמתTREND  הבסיסית מתמקדות בעיקר בתוספת אבזור בטיחות אקטיבי מקורי: בלימה אוטונומית במהירות עירונית, התרעה ותיקון סטייה מנתיב, עמעום אורות דרך, מראות צד עם קיפול חשמלי, חיישני אורות וגשם, ומערכת מולטימדיה מבוססת אנדרואיד (עליה נדבר בהמשך).

הקוגה מאובזר מאוד כבר ברמות הבסיס. חוץ מהאבזור הבטיחותי יש לנו בקרת אקלים מפוצלת עם  פתחי אוורור למושבים האחוריים, שמשות כהות, ומקומות אחסון רבים. הבעיה עם מערכת המולטימדיה משותפת לעוד יבואנים. כדי לשמור על רמת מחיר נמוכה, מרכיבים כאן בארץ מערכות סיניות זולות ופשוטות, והמערכת בקוגה לא יוצאת דופן.

משום מה, הפלסטיק בדשבורד שונה מאוד ברמת האבזור הנמוכה. מיקום המסך הרחק מלפנים ולמעלה לא מאפשר לגעת בו בלי להתמתח. במקום זאת, נעשה נסיון להתאים את הכפתורים השונים בדשבורד לצורך תפעול המערכת. העניין הוא שזה פתרון חלקי מאוד. אין כפתור חזור למשל, מה שמצריך רכינה מסוכנת קדימה כדי ללחוץ על המסך עצמו.

בנוסף המערכת נתקעה פעם אחר פעם, אם זה במצב ניווט, או במצב שיחה והפתרון היחידי היה כיבוי שלה והפעלה מחדש. ממליץ בחום לבקש את המערכת המקורית או לבחור מערכת אחרת.

בתא הנוסעים החומרים מאוד איכותיים, העיצוב מזכיר את הפוקוס וה-S-MAX החדש וכמוהם נותן תחושה צעירה וספורטיבית. אבל מצד שני, הצבע השחור האחיד משרה אווירה קודרת ומעט זולה.

מבנה הדש מעוצב בצורה פולשנית, הוא גולש ועוטף את הנהג ומכניס אותו למעין בועה. אני אישית אהבתי. אנשים אחרים שנסעו ברכב אמרו שזה נותן תחושה של צפיפות. המושבים נוחים ומרווחים מאוד. תפורים בצורה מוקפדת ויפה, ומוסיפים לאוירה הספורטיבית ברכב. ניתן לכוון את גובה מושבי הנהג והנוסע וקיימת גם תמיכה מתכווננת לגב התחתון.

המושבים מאחור נוחים ומרווחים גם הם עם מרווח רגלים וראש מצוינים, כך שגם אנשים גדולים יוכלו לשבת ברכב הזה בנוחות וברווחה. לשלושה אנשים מבוגרים יהיה קצת צפוף מאחור אבל לא ברמה מעיקה.

תא המטען גדול כמקובל בקטגוריה ומכיל 456 ליטרים מכובדים שניתנים להגדלה ל-1653 ליטרים אם מקפלים את המושבים האחוריים.

 

עוגה קוגה

יוצאים לדרך. ההנעה נעשית בעזרת כפתור, ואם כבר הנעה, אז אפשרות מעניינת מאוד קיימת במפתח החכם. התכונה נקראת MYKEY, מפתח משני שניתן להגדיר בו את ביצועי הרכב, להגביל את המהירות הסופית, להחליט מה רמת הקול המקסימלית במערכת השמע, למנוע האצות חדות ולמעשה להתאים אותו לנהג. מאוד שימושי כשנותנים את הרכב לנהג החדש במשפחה.

נחזור לרכב. כבר בהנעה אפשר להבין שמדובר כאן במשהו (שלפחות מנסה להיות) ספורטיבי. המנוע מכריז על נוכחותו בכל תנאי הנסיעה, אבל לא ברמה מטרידה. קצת מוזר בהתייחס לעובדה שהיום כל יצרני הרכב משתדלים לבודד את תא הנוסעים כמה שאפשר. מוזר, אבל לאו דווקא מוזר רע.

רעשי רוח כמעט ולא קיימים. כמובן שהעיצוב האווירודינמי מרים את תרומתו. החלון הקדמי משוך לאחור ולא ניצב כמצוות הקרוסאובר הממוצע. גם המראות קטנות ומרוחקות יחסית מהמרכב כך שגם באיזור הזה לא מתפתחים רעשים.

 

במעגל נח(ק)וגה

אני לא אמתח את החבל יותר מידי. אבל אני כן יכול להגיד שהקוגה מקיים את מה שפורד מבטיחים. אתם בטח שואלים – למה לעזאזל אני לוקח קרוסאובר ומנסה למצוא את הצד הספורטיבי שלו.. הרי זאת לא הכוונה נכון? אז זהו, שזאת בדיוק כן הכוונה. הקוגה מוגדר על ידי פורד כקרוסאובר ספורטיבי – ולכן גם בזה הוא צריך להיבחן.

ביחס למשהו שאפשר לצפות ממנו להתנהגות כביש מעניינת, הקוגה גדול (452 ס"מ לאורך), שמן (184 ס"מ לרוחב), גבוה (171 ס"מ) וכבד (1653 ק"ג). אבל כל החסרונות האלו נעלמים כבמטה קסם כשאתה לוחץ על הדוושה.

ההתנהגות של הקוגה מזכירה מאוד את אחיו המיניואני, ה-SMAX, ובעצם את כל הליין האירופאי של פורד (קא, פיאסטה, פוקוס, מונדאו). הפניות נעשות כהרף עין, ההגה מתקשר בצורה מעוררת התפעלות. למרות המשקל הגבוה והמתלים המוגבהים, ניתן ממש לחוש בכל רגע מהי רמת אחיזת הצמיגים ואיפה היא נגמרת. אפילו העצבנות המוכרת של ה-S-Max נשמרת כאן.

למרות שאנחנו מדברים על קרוסאובר, פורד בחרו לצייד את הקוגה במתלים נוקשים. אבל למרות זאת הנוחות מעוררת התפעלות. מהמורות קטנות כמו גדולות נעלמות מתחת לצמיגים. הנוחות הגבוהה נשמרת גם במהירויות נמוכות וגם בכביש המהיר. המתלים הנוקשים נותנים את התמורה כשאתה עובר למוד הספורטיבי (יחסית, כן?). הקוגה שומר על הקו בכל מהירות, הפניות הגה מהירות גורמות לנדנוד קליל אבל לא כזה שפוגע בביטחון.

 

הדובדבן

אז ככה: על הנייר מדובר במנוע חזק. 182 כ"ס, כמעט 25 קג"מ וכמובן טורבו שנותן לכל הנתונים האלו להתבטא כבר ב-1500 סל"ד. בפועל? אמממ.. מאחר והקוגה כבד, הנתונים האלו אמנם נחמדים, אפילו מאוד, אבל לא מרעישים. הכח קיים, אבל הוא נבנה לאט. אפילו הנתון של 0-100 שעומד על 10 שניות, מספר את הסיפור.

זה לא שהרכב חלש. 182 כ"ס זה המון. אבל כשיש התנהגות כביש טובה, היגוי חד וכביש טוב, אתה לוחץ וקצת מתאכזב.

תיבת ההילוכים מצויינת. מצב SPORT משהה העלאת הילוכים ועוזר לשמור על המנוע בסל"ד הנכון. הייתי סקרן אז לקחתי את הפציינט לסובב נס הרים. לא התאכזבתי.

הקוגה נכנס ויוצא מהפניות בצורה חלקה ומעוררת בטחון. המנוע החזק בשילוב הטורבו והגיר המוצלח משגרים את הרכב פעם אחר פעם בדיוק בנקודה הנכונה וההיגוי החד והמדויק שומר על הכוון כמו שצריך.

ניסיתי להוציא את החבוב משלוותו. זה לא היה קל אבל בסוף, בפניה חדה אחת של כמעט 180 מעלות, הוא הרים ידיים ויצא לתת היגוי טרמינלי. חשוב לציין שזאת היתה פרובוקציה מכוונת מצידי, לא משהו שאנשים שפויים עשויים לפגוש.

הבשורה הטובה היא שגם במצב הזה הבחור לא איבד את זה לגמרי. עזיבה של דוושת התאוצה החזירה את הקוגה מיידית למסלול בלי להתברבר יותר מידי. הבשורה היותר טובה, כאמור, היא שהסיכוי להגיע למצב הזה בתנאי נהיגה רגילים שואף לאפס.

 

פיקניק יומו-לדת

אם אנחנו מדברים על דגמי ההנעה הקדמית, עזבו, אפשר לוותר. 1.7 טון שיושבים על צמיגי כביש בעלי חתך נמוך הם מתכון די בטוח להתחפרות אפילו בצידי הכביש, לפחות לנהג שלא יודע לקרוא את השטח. וזה לא נאמר סתם.

מצרכים

182 כ"ס, התנהגות (ונהיגה) ספורטיבית ו-1.7 טון לא מבשרים טובות בנושא הזה. הצריכה הממוצעת בשלושת ימי המבחן אצלי הסתכמה בכ-8 קילומטרים לליטר בנזין. ניתן לשער שנהיגה מנהלתית יותר תגיע לאיזור 10-11 קילומטר לליטר.

בתאבון

הררי מילים נשפכו על קטגורית הקרוסאוברים/רכבי הפנאי. העולם נוהר לסגמנט הזה כמו נמלים אחרי קובית סוכר ואין יצרן שמכבד את עצמו שלא נוכח שם עם לפחות דגם אחד.

הקוגה נכנס לסגמנט מוצף עם בעיה מרכזית אחת והיא - באופן די מפתיע - הנראות. רוכש הקרוסאובר הממוצע מחפש את הנראות הזאת, גם כדי להוכיח לעצמו שהוא יכול וגם כדי שהשכן ושוכני בתי הקפה ימותו מקנאה.

את האפקט הזה הוא לא יקבל עם הקוגה. הקוגה מכוונת למעלה יותר, לאיזור היוקרה המאופקת, הבעיה היא שהלקוחות שמחפשים את זה לא רבים.

 אבל, מהצד השני, ההתנהגות, האבזור הרב, הנוחות ואיכות הבניה מעמידים את הקוגה כאחד הבולטים בקטגוריה.

תוסיפו לזה את המחיר האטרקטיבי ואתם מקבלים הרכב מנצח. אם אתם לא מחפשים פוזה, ומצד שני כן מחפשים ערך מוסף וקצת פלפל בנהיגה היומיומית, קחו את הקוגה, לא רק שלא תתחרטו, אתם תודו לי.

יש לכם שאלות לאייל? רוצים לספר לנו מה אתם חושבים על פורד קוגה המחודש? הצטרפו לדיון בפורום.