מבחן דרך - פורד אדג' 2.0 ליטר טורבו

רוח החירות האמריקנית שמדיף הפורד אדג' השתלטה על יואב פולס, שהחליט למרוד ולכתוב מבחן מזווית אישית מאוד, בקיצור – יואב מאוהב ב-SUV מארה"ב

 

שלוש גרסאות למבחן הדרכים שלפניכם עלו על הוורד, וכולן נעצרו אחרי שתיים-שלוש פסקאות כי פשוט לא הייתי שלם עם הכתוב. ניסיתי, באמת ניסיתי ללכת 'עם הזרם' ולכתוב מבחן כמו שכתוב בספרים (או כמו שקינן מצליף בי בשוט). אבל לא, הפעם - גמלה בליבי החלטה לתת דרור למה שאני באמת מרגיש וחוויתי עם האוטו הזה. אז מתחילים.

פאק! כמה שהוא יפה הג'אמוס האדום נוצץ הזה. אני מתקשה להסתיר את החיוך מהנציג של פורד שמלווה אותי לרכב ומסביר לי על מיליון הפיצ'רים שיש בו. לא מסוגל להקשיב. האדג' האדום תוקף את כל החושים, ובשילוב ריפודי עור בהירים מאוד, גג פנורמי עם מיליון אפשרויות, ועוד דברים שגורמים לאדם להרגיש "איזה כיף לי!" כשהוא נכנס למכונית. אני רק מחכה שישאירו אותי לבד איתו. עושה סיבוב מסביב עם ארשת פנים רצינית, כאילו לראות שאין דפיקות נסתרות שלא ראינו אבל בלב חושב לעצמי "וואו. פשוט וואו איך שהאוטו הזה נראה" (ברור שאין מה להתווכח וזה עניין של טעם). פותח את הדלתות רק בשביל להסתנוור מהריפוד המבריק, מלטף את המשטחים החיצוניים והפנימיים, ושמח שהפסיכיאטר המחוזי לא נמצא לידי באותו הרגע. וואו! (ואת זה אני כותב שלושה ימים אחרי שהחזרתי את האדג', והרושם לא דהה או התעמעם).

 

רושם סביבתי

האדג' החדש הושק לאחרונה ובנוסף למנוע 3.5 ליטר (285 כ"ס, 34 קג"מ) שהיה בדגמים היוצאים נוסף לו מנוע 2.0 ליטר, טורבו, מסדרת האקובוסט של פורד (245 כ"ס, 37 קג"מ). על הרושם של העיצוב החיצוני קראתם אבל בכל זאת, קצת תיאורים - צבע אדום המוגדר ברישיון הרכב כ'אדום קלאסי' יחד שילוב של אלמנטים עיצוביים באדום, לבן (פנסים) שחור (חצאיות, חלונות ומסגרות חלונות אחוריים) וכרום. התוצאה מרשימה מרחוק ומקרוב. גריל משושה גדול, בליטות על מכסה המנוע (נראות בבירור ממושב הנהג), עיטורי כרום עדינים ממסגרים את החלונות, ספויילר מעל השמשה האחורית, גלגלי סגסוגת 18 אינץ' יפים, פנסים אחוריים עם מסגרת אדומה שמתאימה לצבע הרכב, ובתוכם מצולע לבן. לא היה אדם שמכיר אותי וראה אותי עם הרכב שלא עצר לדבר עליו. אשתי יצאה לראות אותו וישר: "מדהים! כמה זה עולה?". סופ"ש עם המשפחה המורחבת בצימרים ('אתנחתא בגלבוע' מושב אדירים – מומלץ) וגם בעל הצימרים עוצר להתרשם ולהתפעל יחד עם כל הגיסות והגיסים. באמת תוצאה מרשימה.
 

צעצוע מלא צעצועים

בתוך הרכב הדברים קצת יותר רגועים בזכות הריפודים הבהירים, רגועים, אבל לא פחות מרשימים. רשימת הגאדג'טים ארוכה, חימום ומיזוג למושבים הקדמיים, חימום להגה, חימום למושבים האחוריים (במהלך הנסיעה הבת שלי החלה להתלונן שהמושב רותח. מכיוון שלא לחצתי על שום דבר, התחלנו לחפש ומצאנו שהבן לחץ בטעות עם הרגל על חימום המושבים, אז הגברנו את המיזוג לקרר אותם), שליטה מההגה על מערכת השמע, הסלולרי, תצוגות לוח המחוונים, בקרת שיוט, ועוד. 8 כריות אוויר, מערכת שמע מקורית (הרכב מיוצר בקנדה) עם איכות סאונד מרשימה ועוד. המושבים הקדמיים חשמליים כמובן עם שלושה זיכרונות למושב הנהג, ההגה מתכוונן לגובה ולעומק, וכיבוי המנוע מרחיק את מושב הנהג מההגה, שיהיה קל לצאת. כמובן כניסה והנעה ללא מפתח, כולל פתיחה של דלת תא המטען עם הרגל. תאי אחסון בכל מקום אפשרי, חלקם גדולים ממש, וחלקם הרבה יותר גדולים.  

מתיישב במושב הנהג, מולי לוח מחוונים, שבאמצעו מד המהירות, ומשני צדדיו צגים עם תצוגה משתנה, הימני למערכות הנלוות כמו טלפון, רדיו וכד', השמאלי למערכות העזר לנהיגה – מד סל"ד, טמפרטורת מנוע, מחשב דרך, צריכת דלק ועוד בהתאם לבחירה. שום בעיה להתמקם היטב מול ההגה, לחיצה על דוושת המעצור, ועל מתג ההתנעה והמנוע מתעורר חרישית. ה"חרישי" הזה יחזור עוד הרבה, בכל נסיעה מנהלתית רגועה הוא שקט להפליא. מעצור היד חשמלי אף הוא, ואנחנו יוצאים לדרכנו.

עידן השפע

שקט. מאוד שקט כאן. איזה כיף ומלכותי השקט הזה. כמו כשנכנסים למוזיאון או ספריה. שששקקקטטט. שום ציוץ או קרקוש מהרכב, מהמורות נבלעות בדממה. המתלים מכוילים לכיוון הקשה יחסית ולא מזכירים את מוצאו האמריקני של הרכב. בכלל, שילוב המתלים והמנוע נראה לי כמכוון מאוד ללקוח האירופי. החיסרון יתברר בהמשך במעבר על פס האטה מהר מדי (ועדיין לאט יותר ממה שעברתי אותו עם דאסטר או פיג'ו 3008 / 508) הרכב נחבט והעביר זעזוע לא נעים לתא הנוסעים, ברמה שהתנצלתי בפני אשתי והילדים.

שלושת הילדים נכנסים בקלות לרכב, ונהנים ממרחב מחייה גדול ונעים. זה כמובן לא גרם להם לא לריב, אבל אז פשוט פתחתי את הכיסוי של הגג הפנורמי לקול צהלות שמחה.

דלת תא המטען נפתחת חשמלית בהעברת הרגל מתחת לפגוש או ידנית. הסגירה החשמלית באמצעות כפתור או שוב עם הרגל. מאוד מאוד נוח. כשהדלת נפתחת מתגלה תא מטען ענק ושימושי, עם כיסוי נגלל להסתרת חפצי ערך מאנשים רעים.

תנועה צפופה משהו בכביש החוף, אבל נינוחה לחלוטין בתוך האדג', כשהתנועה נפתחת מעט אפשר ללחוץ. כהרף עין אנחנו משייטים במהירויות לא חוקיות בעליל, בלי שום סימני מאמץ. הוא נשאר נינוח ונעים (וחרישי). מתוך הרכב המהירות ממש לא מורגשת, גם כשהיא נוסקת מעל "ברירת קנס" בכביש מהיר. בכל זאת, אי אפשר בלי מעט ביקורת – שיא המומנט מגיע ב-3,000 סל"ד וזה גבוה. המשמעות היא שכדי לנסוע מהר, המנוע צריך לעלות בסל"ד, ואז הוא כבר פחות חרישי, ויש איזו התנגשות בין האופי האצילי משהו של הרכב לבין הצורך ללחוץ על המנוע על מנת להתקדם מהר. עקיפות מסתיימות במהירות הבזק מהרגע שהטורבו נכנס לפעולה, אבל לוקח לו זמן להיכנס לפעולה.

בהמשך היום לקחתי אותו לסיבוב בכבישי הגלבוע, וזה לא הרגיש לו או לי נכון. הורדת הכח לגלגלים הקדמיים יוצרת 'לחימת הגה', ובכביש מפותל זה לא ממש נסך בי בטחון. עד כדי כך לא הרגיש נכון שהסתובבתי וחזרתי מהר ממה שתכננתי.

שבת בבוקר, כמעט כולם ישנים ואני הולך לתור אחרי טיפ כלשהו שהשאירו לי בשביל המערבי של טבעון. הזהירו אותי שצריך רכב שטח. וזה רכב שטח, לא? אז לא. זה לא רכב שטח. אבל הוא בכל זאת מעט גבוה יותר ממשפחתית סטנדרטית, והצמיגים רחבים יותר והוא הסתדר עם השביל בקלות, אבל גם עם הרבה חששות שלנו. בסופו של דבר האדג' החדש יצא רכב מרשים ונעים מאוד לשהות.

צריכת דלק המוכרת כמבחן 'סבתא של יואב נרדמה שוב על ההגה' – הייתי חייב, וזה עלה לי ביוקר, לעלות על כביש מהיר ולשים בקרוז קונטרול 90 קמ"ש, אבל למענכם אני סובל. אז לאורך עשרות ק"מ מחוג הסל"ד נרדם לו אי שם באזור 1,700 – 1,800 סל"ד ונמדדה צריכת דלק של...5.7 ליטר ל 100 ק"מ. למתקשים בחשבון זה 17.5 ק"מ לליטר. זה אולי לא ריאלי לנהיגה יומיומית, אבל בהחלט אפשר לצפות לצריכת דלק מעולה של 14 ק"מ לליטר בנהיגה שפויה מחוץ לעיר. 

ושוב, קצת ביקורת חייבים. התפעול של מערכת השמע דרך צג המגע לא אינטואיטיבי, ודווקא כשעברתי להשתמש בכפתורי השליטה שעל ההגה, תוך שימוש בצג המידע בלוח המחוונים – היה יותר קל.

החיפוי הפנימי של הקורות הקדמיות (קורות A) לא מתואם היטב עם הדשבורד, ונראה מרושל משהו. חשבתי שאני קצת ביקורתי מדי, אז בדקתי איך זה נראה בריו 2013, בספורטאז' 2015 ובלנדקרוזר 2003 – באף אחד מהם לא נראה כזו חוסר התאמה.

מנגנון פתיחת דלת תא המטען עם הרגל. סטטיסטית, מזהה את הרגל רק ב-3 מתוך ארבעה ניסיונות.

עלות תועלת

המחיר הבסיסי שלו הוא כ-265 אלף שקלים, הרכב שנמסר לנו בגרסת טיטניום עולה 295 אלף שקלים, וזה הרבה כסף. מצדיק את המחיר או לא – קשה לי לומר, זו שאלה סובייקטיבית. השוואה 'על הנייר' מול מתחרים טבעיים כמו אודי Q5 ב.מ.וו X3 או וולוו XC60 והתמורה הגבוהה של האדג' בולטת, לא בפן ההתנהגות אלא בעיקר בזה של האבזור, הביצועים והנוחות. כרכב עבור אשתי כנראה שהייתי מעדיף אותו על פני מתחריו האירופים באותו מחיר. אשתי ציינה שזה הרכב הכי מרשים שקארספורום ביקשו ממני לבחון עד היום, ומיותר לציין שהייתה שמחה מאוד לו היה זה הדיילי שלה.  

 

 

יש לכם עוד שאלות לכותב המבחן? לחצו כאן כדי לפגוש אותו ב"קארספורום"