מבחן דרך - סקודה ראפיד ספייסבק סקאוט-ליין – דרוש קונה

בשורה התחתונה - סקודה ראפיד ספייסבק סקאוט-ליין הותירה אותי בדילמה לא קלה. האם זו מכונית שמשאירה את העוגה שלמה או מתכון שהתפספס? מה מקבלים פה ועל מה משלמים פה?

סקודה ראפיד ספייסבק סקאוט-ליין (שעל מנת להקל על כולנו תיקרא להלן פשוט: סקאוט-ליין), שאורך השם שלה מתחרה רק בזה של ג'ודי-ניר-מוזס-שלום, היא למעשה גרסת הכאילו שטח של גרסת הכאילו האצ'בק של הגרסה הזולה של הכאילו משפחתית של סקודה (מבולבלים? זה בסדר, גם אנחנו...).

במירוץ הבלתי פוסק אחר הלקוחות, נדמה ששוק הרכב מצמיח מדי יום איזו תת-תת-תת קטגוריה, רק בשביל לנסות להגיע לאותו פלח ונישה אליהם טרם הגיעו המתחרים.

שוק המיני משפחתיות המוזלות עולה ופורח. כלי רכב שהם קצת פחות, במחיר שהוא קצת פחות. בניגוד לג'יפונים או לקרוסאוברים, זה דווקא לא מתכון חדש. כבר בשנות ה-90 לדוגמה, ניסו את זה. לפעמים בהצלחה (יונדאי אקסנט), לפעמים פחות (מיצובישי צ'אמפ, דייהו רייסר).

מה שמנסה הסקאוט-ליין להביא לתחום הזה זה בעצם קצת "שיק". מכונית שתאפשר ללקוח לנסוע ברכב מוזל אבל כזה שלא צועק ברחוב – חסכתי!

נראית טוב. גם בלילה

בחנייה 

רכב המבחן הגיע בצבע ירקרק המוכר היטב מהיצורים בני משפחת הזוחלים בשרשורים של חבר הפורום באגירה. אני חייב לציין שבהתחלה עיקמתי את האף, אבל הצבע גדל עליי. לא הייתי רוכש אותו לעצמי, אבל בהחלט מעולה כדי לגרום לרכב הדגמה לבלוט.

חיצונית הסקאוט-ליין, גרסת ה"עאלק שטח" של הספייסבק נראית די טוב לטעמי. בייחוד יחסית לגרסת הליסינג הנפוצה. היא מתהדרת ב-15 מ"מ תוספת למרווח גחון. שזה מעולה לחנייה בצמוד לשפת מדרכה גבוהה או לגיחה קלה לשביל כבוש היטב. יש לה ספי פלסטיק שחורים בבתי הגלגלים ומעין "מיגון" פלסטיק לגחון מלפנים ומאחור – ואם שמים את זה בפיקנטו, בהחלט אפשר לבלוע את זה כאן.

אולי אגד ירצו? הצבע כבר מתאים

 

מבפנים 

מכירים את המשפט יפה מרחוק אבל רחוק מיפה? אז על אותו משקל נגיד שהיא איכותית מרחוק אבל רחוק מאיכותית. הכל נראה טוב, בטח על נייר הכרומו שבקטלוג. האמת, גם בעין במבט ראשוני - העיצוב סקודה. פרקטי ונקי והכל נראה טוב ואיכותי.

אבל כשמתחילים לפשפש קצת – מגלים שאיכות החומרים היא על הצד התקציבי. הפלסטיק קשיח. גם בחלקו העליון. נכון שמרבית האזורים שנבוא עימם במגע מצופים עור (הגה, ידית הילוכים, מסעד יד בדלת ומשענת יד בין המושבים). אבל אם היד נודדת למקום אחר. היא לא תאהב מה שהיא תרגיש.

דוגמאות קטנות לכך הן דיפון הדלתות הדק מאוד, ההפך ממה שהורגלנו מהיצרן, שסימן ההיכר שלו בשנים מסוימות היה "מבחן טריקת הדלת". כמו כן,  עוד סימן היכר של המכוניות האלו – החזרה המשוככת של ידיות האחיזה נעדר, לפחות יש ארבע מהן. יש צמד מראות איפור אך הן אינן מוארות.

אם כבר נגענו בעניין הזה, הסקאוט-ליין מאובזרת באופן טוב. כולל שליטה מההגה על הרדיו, מחשב הדרך והדיבורית. מסך מולטימדיה קטן (מדי) שהכיל גם WAZE בהלבשה מקומית. כניסות USB ו-AUX. בנוסף אובזרה מכונית המבחן בתאורת לד פנימית בוהקת (שהייתי מוותר עליה) וחיישני חנייה גרפיים שאינם מגיעים כסטנדרט.

נראה טוב. רק לא לגעת

המושבים נוחים יחסית. זה של הנהג שמתכוונן גם לגובה, יחד עם ההגה שמתכוונן לגובה ולעומק ולוח השעונים הדק יחסית מאפשרים מציאת תנוחת נהיגה נוחה בקלות וכן שדה ראייה טוב.

מי שהפתיעה לרעה זו הבליטה בין המושבים מאחורה, מה שמקשה מאוד על נוסע שלישי לשבת באמצע. דווקא בתקופה האחרונה בה אנחנו רואים יותר ויותר תאי נוסעים עם רצפה כמעט שטוחה מאחורה, זה בהחלט הפתיע אותי.

בליטה מוגזמת במרכז

תא המטען בנפח של 384 ליטר ויספק את צרכי המשפחה בעיקר בזכות תצורת חמש הדלתות הנוחה. שפת ההטענה אינה גבוהה והמושבים האחוריים מתקפלים ביחס של 40-60, ומגדילים את הנפח ל-1349 ליטר, אך רצפת המושב אינה מתנתקת ונוצרת מדרגה משמעותית בעת קיפול המושב (שאינו מצליח להתקפל עד הסוף) מה שעשוי למשל להפריע למי ששוקלים שימוש בסקאוט-ליין כרכב ליווי לרכיבת אופניים.

מתקפל. אבל לא לגמרי

בנסיעה 

הסקאוט-ליין מגיעה עם מנוע TSI בנפח 1.2 ותיבת הילוכים כפולת מצמד בת שבעה יחסי העברה (DSG7). השילוב הזה מוכר מאוד ועובד טוב. על אף 90 סוסיה ו-16.4 קג"מ צנועים יחסית, היא זריזה ומגיבה טוב בכל מהירות הגיונית שתגיעו אליה. זו לא מכונית ספורטיבית, אבל היא זריזה יותר מכל משפחתית 1.6 סטנדרטית שאתם מכירים. למרות החששות, לא הורגשו היסוסים או חבטות בפעולת תיבת ההילוכים. ה-DSG מאפשר מצב תפעול ידני או אוטומטי באחד משני מצבים (ספורט/רגיל) כאשר מצב הספורט בעצם "מושך" את ההילוכים. לטעמי בתיבות הילוכים מהסוג הזה השימוש הידני מיותר לחלוטין. הוא תמיד יעביר בזמן הנכון ולא יעכב אותך.

מבחינת התנהגות כביש – שוב, העסק סקודאי לחלוטין. סקאוט-ליין צפויה מאוד. אוחזת היטב. בסך הכל מה שהייתם מצפים ממשפחתית מודרנית נטולת יומרות. מערכת ה-ABS קצת אוהבת להתערב לפני הזמן – אבל זה לא קריטי.

נוחות הנסיעה לעומת זאת, היא לדעתי אחת הבעיות הגדולות שלה. המכונית הזו קשיחה מדי.

למרות המושבים הנוחים יחסית, ולמרות הבחירה בחישוקים בגודל סביר (לאן הגענו, משפחתית עם 16 אינץ' זה "סביר"...) – הצמיגים הם בחתך נמוך (215/45) וכיול הבולמים על הצד הנוקשה (אפילו יותר נוקשה ממה הורגלנו מתוצרת היצרן בשנים האחרונות) וכל אלו מעבירים את הפגמים בכביש באופן מורגש לתא הנוסעים. זה לא נעים.

צריכת הדלק המשולבת במבחן עמדה על כ-12 ק"מ לליטר לרכב חדש בתוואי נסיעה ביחס של 50:50 בין נסיעה עירונית לבין עירונית.

מי אמר שהגדול לא קובע? תוספת של 1.5 ס"מ בגחון זה בדיוק מה שיעביר את הפגוש מעל המדרכה

סיכום 

אז מה היה לנו?

מצד אחד יש לנו כאן מכונית שהיא בשורה התחתונה לא רעה. היא באה לייצג איזשהו קונספט ומייצגת אותו גם בהצלחה – משפחתית מוזלת עם קצת "שיק" או גישה אחרת. נכון – חסכו פה, נכון – מרגישים את זה. אבל בסך הכל, התוצאה מוצלחת ולדעתי היא פשרה שאפשר לחיות איתה באופן טוב בטח כמשפחה צעירה שמחפשת לחסוך קצת בעת קניית רכב חדש.

ואז מגיע המחיר. 119 אלף לרכב המבחן, לפני התוספות של תאורת לד והחיישנים. המחיר הזה כבר מתחיל להיות קרוב מדי לאחות הגדולה אוקטביה (מחילה ב-133 אלף שקלים) ולשאר המתחרות בקטגוריה מעל שבהן יקבל הלקוח רמת חומרים, מרווח וביצועים עדיפים. מכל מוקם זה בהחלט יותר כסף ממשפחתיות מעולות בעסקאות ה-0 ק"מ, וזה רבותי קצת מוציא את העוקץ מהעניין.

כפי שאמרתי בהתחלה - בסופו של יום, הסקאוט השאירה אותי מאוד מבולבל. כרכב חברה לא תקבלו את הסקאוט-ליין. שם יעדיפו לתת לכם "סתם" ראפיד. כמכונית שנרכשת באופן פרטי ההפרש במחיר לא מספיק גדול ממתחרות עדיפות.

אז השאלה הנותרת, שאני לא הצלחתי למצוא לה מענה, למי היא בעצם מיועדת?